אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 274 יוצרים
חיפוש
זכר
עו"ד וסופר. שני ספרים שלו שיצאו לאור: "נקמה" (הוצאת בר - תמוז) - רומן מלחמה על רקע מאבק המחתרת העברית בארץ ישראל בבריטים ובערבים והמאמץ המדיני להקמת מדינת ישראל. "מסע במרחבי הזמן" (הוצאת אורעם) - מדע בדיוני. כמו כן, יצאו לאור על במות שונות ("מעריב", "מעריב לנוער", "הארץ שלנו", "קוסמוס - המבחר של אסימוב" ועתוני סטודנטים שונים) כמה עשרות סיפורים קצרים שלו, מהם מדע בדיוני, פנטזיה ועוד.
תאריך כניסה אחרון:
28/03/2018 08:11:24

נושא: שיעורים קדומים .

 
העלתה לדיון:
מרים מעטו.

 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
משיכה קטלנית - עמירם פאל סיפורים (27/12/2006-23:42) 213 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

משיכה קטלנית / עמירם פאל

 

          דנה התעוררה בבהלה משנתה העמוקה. צופר האזעקה פעל במלוא המרץ ואורות החללית הקבועים התחלפו באורות עמומים לשעת חירום. למרות שגופה היה קשוח מדי ומוחה עדיין עטוי בקורי שינה, פעל בה האינסטינקט של טייסת חלל ותיקה ומעולה. בעיניים עצומות למחצה היא לחצה על כפתור התקשורת.

          המחשב, המפעיל את החללית בשנתה של הטייסת הזדרז וענה מיד לקריאת גבירתו:

"נקלענו לתחום כוח המשיכה של חור שחור," הוא אמר וקולו כמעט והסגיר רגש פאניקה אנושי לגמרי.

"אנו נמשכים אליו כעת. הפעלתי את מנוע החירום, אך החללית רק האטה את תאוצתה לכיוונו. ברגע שהפסקתי את פעולת המנוע חזרה המהירות ועלתה.

"אני חושש שנלכדנו. מה שעדיין מחזיק את החללית הוא מהירותנו וכיווננו הקודמים. אנו נעים כעת בכיוון שהוא הפשרה בין שני הכוחות הללו, מהירותנו וכיוון טיסתנו הקודמים ושדה המשיכה של החור השחור. הבעיה היא שכוחו של החור השחור מופעל כל העת ואף מתחזק מרגע לרגע עם התקרבותנו למרכזו. לנו לעומת זאת אין מלאי בלתי מוגבל של דלק להילחם בכוח המשיכה הזה." 

כתפיה הצרות של דנה לא שחו תחת הנטל שהוטל עליה פתאום. מצב החירום שנוצר גרם לכך שתתעורר כמה חודשים לפני מועד תום הטיסה, אך היא ידעה להתעשת מהר מאד. היא הושיטה יד, חלשה עדיין, ולחצה על הכפתור שניצב ליד כפתור התקשורת. שפופרת יניקה מכילה מזון וסמים מעוררים נשלפה מתוך הקיר ליד מיטתה. היא החלה מוצצת בצמא את תוכנה, בעודה מרגישה ברורות כיצד כל טיפה מעוררת את תאי גופה היגעים.

הזמן דחק. בשלב זה היא יכלה לראות מולה, בחלון הקדמי של החללית, שמיום מכוכבים ויפים, אולם בחלון השמאלי הכל כבר היה שחור משחור. אפלה כה גדולה לא ראתה דנה מימיו. שום קרן אור בודדה לא פילסה דרך בשחור האפל שמשמאל.

דנה היתה טייסת חלל מנוסה. היא ידעה את משמעות האזורים בחלל המכונים "חורים שחורים". לא אחד מידידיה נפל במלכודת חללית איומה זו ועקבותיו נעלמו לעד. דנה ידעה, כי אם היא לא תעשה דבר-מה יהיה גורלה כגורלם של אחרים, שספינותיהם נטרפו בחלל בלא השאר זכר.

"חור שחור" הינו אזור שבו היה פעם כוכב זקן וכיום נותר שם רק כוח משיכה עצום. קוטרו של החור השחור קטן פי מיליוני מונים מקוטרו הראשוני של הכוכב שהולידו, אך ככל שהתכווץ, כן הוא נעשה צפוף – עלה משקלו. קופסת גפרורים אחת המכילה חומר מכוכב כזה, משקלה על כדור הארץ יכול להגיע למשקל כל כוכב הלכת שלנו כולו. ומכיוון שהוא מושך ו"בולע" אפילו קרני אור, כמו כל דבר אחר שמגיע לתחום כוח המשיכה שלו, מובן שאי אפשר לראות אותו כלל ולכן הוא מכונה "חור שחור".

גופה הארוך והצנום של טייסת החלל כבר היה ערני ונמרץ כרגיל. מוחה פעל בלא שום היסוסים ופקפוקים. אם ישנם אמצעי או דרך כלשהם להיחלצות מהמלכודת, דנה תהיה הטייסת שתמצאם. היא לא הירשתה לעצמה להיכנס להלך רוח אפאטי קטלני. לא היא האדם שייכנע. היא אמנם ידעה כי עדיין לא היה טייס-חלל שהתקרב כמוה אל "חור שחור" ויצא בשלום, אולם כל עצב בגופה כבר החליט מכוח עצמו, כי היא תהיה הראשונה שתעשה זאת. ואם לא, לפחות תמות בעודה נלחמת.

דנה ניגשה אל טלסקופ הקרינה של חלליתה והחלה מציצה סביב. בטלסקופ כזה אפשר היה להבחין בגופים שונים, גם בסביבה בה היתה כרגע. אפילו חור שחור פולט קרינה כלשהיא, גם בעודו בולע כמעט כל דבר כולל אור. וזה מה שהיא חיפשה כרגע, בעזרת אותה קרינה. גרם שמים כלשהו, ולו מטאוריט קטן, אשר נמצא בסביבת החללית ואשר הצליח ליצור שיווי משקל בין כוחות "החור השחור" הפועלים עליו, לבין מהירותו העצמית. אם קיים גוף כזה תצטרך חלליתה של דנה להיצמד אליו. ושם, כאשר עתותיה בידה תוכל לטכס עצה ודרך להימלטות מהמלכודת.

במשך זמן רב, רב מדי, חיפשה דנה מראה מעודד כלשהו, אך הייאוש כבר החל מתגנב לליבה. שום גרם שמים לא נמצא בסביבת החללית. ברור היה לחלוטין, כי מה שנקלע לסביבה זו אי פעם בעבר, לא הצליח להחזיק מעמד בכוח העצום שמפעיל ה"חור השחור" ונפל פנימה.

המעשה הבא של דנה יכול היה להעיד על ייאושה. היא הפנתה את הטלסקופ שלה שמאלה, אל כיוון "החור השחור". ברור היה כי כל גוף שנמצא משמאלה, מעבר למרחק ממש מינימלי, לא ייראה כלל בטלסקופ, שכן "החור השחור" יאסוף אליו את כל הקרינה שיפלוט. אולם למרות זאת היא עשתה כן.     

אילו היה למחשב לב, הוא לבטח היה מקבל התקף למשמע צעקתה של דנה. הייתה זו צווחת גיל חדה, שבעקבותיה היא נראתה כמי שיצא מדעתו. היא קפצה בשמחה במרחב הצר של החללית, מחפשת משהו או מישהו כדי לחבק מרוב אושר, אולם משלא מצאה, היא נרגעה לבסוף וחזרה לטלסקופ.

במרחק של כ – 200 קילומטרים בלבד מחלליתה נמצא אסטרואיד או כוכב שביט קטן, בקוטר של כשניים-שלושה קילומטרים בלבד. קטן אומנם חשבה דנה, אך זה חייב להספיק. אם הוא הצליח ליצור שיווי משקל, המונע ממנו את הסחיפה פנימה, ההיצמדות אליו, קשה ככל שתהיה, תמנע את המשך נפילתה של דנה.

במהירות, בעודה מציצה מפעם לפעם במטאוריט שלידה, היא החלה מלעיטה את המחשב בנתונים הדרושים לשם יצירת מפגש בין שני גופים בחלל. לצורך מיפגש שכזה ודאי עוד נותרה כמות מספקת של דלק. אלא שאז התבררה לדנה האמת האיומה: האסטרואיד שלידה נסחף, ממש כמו חלליתה, הישר אל "החור השחור". שניהם כאחד נלכדו במלכודת האיומה וחסרת החיים. שתי סירות נייר באוקיינוס ענק, אשר נלכדו במערבולת והן נסחפות חסרות-אונים, יותר ויותר למרכזה, נידונות מראש להרס ולאבדון. 

ביאוש הציצה דנה שוב דרך הטלסקופ שלה, בכוכב השביט. משום מה נדמה היה לה כי המרחק ביניהם הצטמצם כלשהו. זהו ודאי דמיון היא החליטה, שהרי לפי המחשב, המרחק ביניהם עתיד היה להישאר כ - 200 ק"מ עד הסוף האומלל של דרכם. כלומר, אלא אם תעשה דנה דבר כלשהו, והיא הרי עדיין לא פעלה.  

היא הציצה שוב בטלסקופ והפעם לא נותר שום ספק בליבה. כוכב הלכת הקטן אכן התקרב אל החללית. והוא עשה כן בהתמדה ובשיטתיות. המרחק בין שני הגופים הצטמצם כעת לכ – 180 קילומטרים בלבד. דנה הרהרה לעצמה בחוסר אמונה מוחלט, כי הכוכבון הזה קרב לחללית, כאילו היו לו חיים עצמאיים משלו, כאילו מטרה ישנה לפניו לדבוק בה. הרי זה מצחיק היא חשבה. הדבר הזה מתנהג כאילו יש לו כוח חיים ורצון עצמאי משלו. הרי לא יתכן שגוש סלעי שגודלו ככפר קטן, יהיה בעל חיים משלו. זה לא יתכן, האין זאת?

כמהופנטת, היא הצמידה את מבטה לגרם השמיימי הקטן ואך ורק אליו. מה קורה כאן? כעת הבחינה בדבר מוזר שלא ראתה קודם לכן כיוון שלא ציפתה לראות כזה כלל. מאחורי האסטרואיד נראו שני שבילים קטנים של קרינה דועכת כלשהיא. אלמלא "החור השחור" היו שני שבילים עמומים אלה נראים כמו נהרות גז לוהט הנפלטים מתוך המטאוריט.

לדנה היתה ברורה כעת מטרתם. אלה היו אמצעי הנעה. זה לא היה אסטרואיד, מטאוריט, או כוכב שביט, או כל דבר טבעי אחר השייך לממלכת גרמי השמיים אם כן. זו היתה חללית. וחללית זרה, שאיננה שייכת למין האנושי, ללא שום ספק. דנה ידעה כי האדם לא הצליח עדיין ליצור חלליות ענק שכאלה. זו היתה יצירת פאר, ללא שום ספק, של גזע בלתי מוכר לאנושות, מתקדם ממנה בהרבה. חללית ענק, שנלכדה, כמו חלליתה שלה, ב"חור השחור". ברור היה לדנה, כי אין בכוח המנועים ויהיו אלה האדירים ביותר שניתן להעלות על הדעת, להציל את החללית הזרה. היא נלכדה ממש כמו דנה.

אבל המנועים הללו כן יכלו לעשות דבר אחר. הם יכלו להפגיש בין שתי החלליות, להצמיד אותן זו לזו, ממש כפי שניסתה דנה לעשות רגעים אחדים קודם לכן, כשעדיין חשבה שהחללית הזרה הינה אסטרואיד או גרם שמיים טבעי אחר, הסובב לו סביב החור השחור תוך שמירה על שיווי משקל. דנה לא הבינה את מטרת הפגישה שרוצה החללית השנייה לקיים, אך היא גם לא העלתה על דעתה לסרב. לא היה לה מה לאבד כמובן, שהרי בין כה וכה המוות כה קרוב. לפחות היא תזכה להיות האדם הראשון הפוגש חייזרים אמיתיים. גם אם רק היא תדע זאת בדרכה למוות השחור האורב משמאלה, עדיין יהיה זה לפחות מוות מיוחד במינו. מוות שאיש לפניה לא הכיר. מוות לאחר שהיתה הנציג הראשון של האנושות שפגש יצור תבוני זר.

החללית הענקית הלכה וקרבה בהתמדה, אבל גם ה"חור השחור" הלך ותפס את מקומם של השמים המכוכבים. כרבע מהחלון הקידמי כבר היה שחור כפחם. ואילו החללית הזרה הגיעה עד לכמאה קילומטרים בלבד מדנה.

לפתע נפער פיה של דנה כמי שהוכתה בהלם למראה עיניה ואז היא השמיעה בקול שנוק, שנימת השגעון הפראי בו היתה דומיננטית יותר מכל דבר אחר –

"כל המנועים בכיוון של °180 מהמטאוריט! נברח מכאן! מהר!"

הכוונה הייתה ברורה והמחשב פעל כמיטב יכולתו. כל מנועיה העצומים של החללית הופעלו. נהרות – נהרות של גז לוהט נפלטו החוצה ומחוג הדלק אץ - רץ לכיוון האפס. האורות הבהירים נעלמו בחללית עצמה ואורות החירום העמומים נדלקו במקומם שוב. חלליתה של דנה רעדה ורטטה מהמאמץ, בעוד דנה עצמה לוחצת על הכפתור המפעיל את המנועים כולם בתאוצת חירום, לוחצת בכל כוחה ואינה מרפה. כאילו גם הלחץ הזה עצמו, על הכפתור, יוסיף למנועים עוד קמצוץ של כוח. כאילו אם היא תלחץ בכוח רב יותר, יפעלו גם מנועי החללית בעוצמה רבה יותר.

האימה והפחד שחשה דנה, היו מובנים לכל מי שיכול היה לראות את שהיא ראתה רגע קודם לכן, בטלסקופ שלה. היא חשה כאילו קרקעית החללית בוערת תחתיה, כה עצום היה רצונה להימלט מהמקום.

רגעים ספורים לפני כן, בעודה מסתכלת בחללית הענק שהתקרבה לאיטה אליה, ציפתה דנה בשלווה, מהולה בהתרגשות מסוג אחר לגמרי, למפגש בין שתי חלליות זרות זו לזו, אך נתונות שתיהן בצרה משותפת. מפגש שכזה, אולי לא יצילן מהמוות, אך על כל פנים הוא אולי יוכל לספק מעט נחמה לנוסעי שתי החלליות. שעות או ימים מועטים לפני מותם, הם ייצרו יחדיו את המפגש הראשון בחלל בין תרבויות שונות.

אלה היו מחשבותיה של דנה עד לפני זמן קצרצר כל כך, כאשר הבחינה לפתע באמת האיומה. הגוש הענק הרודף אחריה, הכוכבון הנמצא כבר כמה עשרות קילומטרים בלבד מחלליתה, לא היה גרם שמים וגם לא חללית ענק של חייזרים מתרבות לא אנושית מתקדמת כלשהיא. בין שניהם, בינה לבין האסטרואיד / החללית ריחף אותו זמן גוש אחר, קטנטן מאד, רסיס של חומר בראשיתי כלשהוא, שרבים כמוהו סובבים להם בחלל מאז ימי המפץ הגדול. קוטרו היה כעשרה מטרים בלבד. דנה הבחינה בו עוד קודם לכן, אך כלל לא חשבה עליו, שכן היה קטן מדי לנחיתה. היא לא יכלה לדעת כמובן, כי גוש סלע קטן זה יגלה לה את אופיו האמיתי של הגוף הרודף אחריה מזה זמן מה.

כאשר קרבו שני הגופים הזרים הללו זה לזה, פער לפתע המטאוריט הגדול פתח ענק שנראה כמו ממש כמו פה. דנה, שצפתה בכל הנעשה ממרחק, היתה מזועזעת למראה הזה, אך היא קיבלה את ההלם האמיתי כאשר לפתע נשלח גוש מרטט ענק מתוך ה"פה" הזה, החוצה.

הגוש, שדמה ללשון ענקית, התעקל סביב המטאוריט הקטן, תפסו, וחזר פנימה אל תוך "הפה" הפעור. זה נסגר חיש, אחרי כניסת הלשון ולרגע לא נראה שום בקע בפני המטאוריט הענק. אך אז אירע הדבר שגרם למכת המוות לשרידי שליטתה העצמית של דנה, הפשיר את קיפאונה וגרם להתקף ההיסטריה הרגעי שהיפנתה כלפי המחשב בחלליתה. הגוש הענק הוציא שוב את ה"לשון" מתוך ה"פה", החוצה ובלשונו זו הוא ליקק כאילו את כל הקצוות ב"פה", מרסיסי גוש הסלע הקטן שעוד נותרו פזורים שם. אחר כך הוא נכנס חזרה פנימה והפתח נסגר כאילו לא אירע דבר.

הכל ארך שניות ספורות בלבד, שניות שנראו לדנה כשנים ארוכות מאד. דמה, שקפא בעורקיה החל זורם שוב בשצף - קצב למראה הליקוק הנהנתני הזה של המפלצת שמאחוריה. כן, הייתה זו מפלצת חלל אמיתית, והיא עוד חשבה ברצינות על מפגש ידידותי עם הדבר הזה.

כל עוד נפשה בה לחצה דנה על הכפתור המפעיל את מנועי חלליתה. משך שניות ארוכות היא לחצה עליו, כאשר לפתע נחת מבטה על מד-הדלק שבחללית. למעלה ממחצית הדלק בוזבזה בתאוצת החירום שהפעילה כרגע. המפלצת הענקית הייתה כעת במרחק של כמאתיים קילומטרים בלבד מחלליתה. דנה לא הצליחה להתרחק ממנה הרבה כי זו נמצאה בדיוק בכיוון בו נמצא ה"חור השחור". וזה לכד את שניהם בכוח המשיכה שלו.

דנה הפסיקה ביאוש אין-אונים את פעולת המנועים. בזבוז הדלק היה לחינם. לא יהיה זה אומנם ה"חור השחור" עצמו, שיהרגנה. תהיה זו דווקא מפלצת החלל האיומה, אשר כעת החלה שוב להתקרב אליה יותר ויותר. נחמה מפוקפקת אכן נותרה לדנה בכל זאת. המפלצת לא תינצל גם היא ממוות. "החור השחור" ינקום את נקמת מותה של דנה.

ואז, לפתע, כבהרף-עין, ניצנץ זיק של מחשבה חדשה במוחה של דנה. אולי היה זה המצב שאין נואש ממנו, מצב אשר סחט ממנה לבסוף את המחשבה הגואלת ואולי היו אלה אותן שניות היסטריה מעטות לפני זמן כה קצר. ואולי צריך היה לתהות בדיוק להיפך, הכיצד דבר כה פשוט לא עלה בדעתה קודם לכן. מכל מקום, היא התפללה בליבה שתצליח ובקול אמרה למחשב הנאמן רק משפט קצרצר אחד:

"כל המנועים, בתאוצת חירום, קדימה!"

המחשב היה מתוכנת במיוחד למקרים שכאלה. כל פקודה שקיבל הייתה עוברת אצלו בדיקות סבירות והייתה מתבצעת אך ורק אם נראתה לו כפקודה שניתנה בגבולות ההגיון. במקרה זה היה ברור לו, כי הפקודה שקיבל הייתה בלתי סבירה לחלוטין והוא לא היסס לרגע לנהוג לפי התיכנות שלו:

 "הפקודה איננה ניתנת לביצוע. בדיקת סבירות מוכיחה כי נפלה טעות". ומאמירה רשמית כל כך זו, עבר המחשב לנימה אישית יותר:

 "דנה, המתח משפיע עלייך כנראה יותר משנראה לך. קחי גלולת שינה ותירדמי מעט. אני אטפל בבעיות שתתעוררנה כאן עד קומך. לכי לישון ותרגישי טוב יותר בהרבה, כשתקומי!" 

"אם אשכב לישון כעת, כבר לא אקום, טיפש אלקטרוני שכמותך," פלטה דנה בזעם ואז עברה ללשון רכה יותר, בהסבירה את רעיונה למחשב:

 "אם נטוס במלוא המהירות קדימה יהיה כווננו עדיין בסטיה מסויימת ממרכזו של "החור השחור". בצורה כזו מנועי החללית לא יצטרכו להיאבק כנגד כוחו, דבר שכבר ראינו שממילא אי-אפשר לעשותו. המנועים דווקא ייעזרו במקצת מכוח המשיכה הזה, וגם בתאוצה שכבר יש לנו.

 ואז היא הוסיפה בכמעט ייאוש: "תסתכל קדימה! בשלב זה החרטום שלנו עדיין מוטה מעט מ"החור השחור" עצמו. בהמשך ההאצה אנו ניפלט החוצה, אל מחוץ לתחום המשיכה של "החור השחור". עלינו לעשות זאת עכשיו! אם לא נעשה כן תוך כמה דקות נאבד גם את הסיכוי האחרון הזה, הסיכוי שלנו לחיים. עלינו לפעול כעת או לעולם לא.

"וגם אם נעשה הכל עכשיו, עדיין יהיה עלינו לצפות רק למזל. אני בטוחה שאפילו אתה כבר אינך יכול לחשב את הסיכויים של הנסיון הזה להצליח. אבל הסיכויים הם ממשיים. והם בודאי עולים בהרבה על הסיכויים שלי להתעורר אחרי גלולת השינה שהצעת לי.

"ההמתנה באפס מעשה תביא עלינו מוות בטוח. בין על ידי המפלצת הזו שלידינו ובין על ידי החור השחור. החללית כולה תושמד וגם אתה תעלם. זה יהיה סופנו, אם לא אקבל את עזרתך."

ובכך סיימה דנה את דברה ובאפס כוח התיישבה על הכסא, למול לוח ההיגוי.

מספר שעות לאחר מכן נמצאה דנה במרחק בטוח מ"החור השחור". אי שם מאחוריה נעה מפלצת חלל אימתנית ומסוכנת, כשחלל שחור משחור מקיף אותה. כוח המשיכה שפעל עליה היה הולך וגובר מרגע לרגע וכל מאמציה להתחמק מהמלכודת האיומה היו לשווא. סביבה נעו במהירות עצומה כמוה, מטאוריטים שונים, הישר אל מרכז החור השחור. המפלצת אף לא חשבה כעת על כל המזון הרב שנע סביבה, כה סמוך אליה וזאת היתה הפעם הראשונה בחייה הארוכים, שדבר שכזה קרה לה.

כוח חזק ממנה, כוח חסר-חיים אך ממית, לכדה בציפורניו ולא יעזבנה.     

             

ס ו ף

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות / נאדין 28/12/2006
  ללא תגובות פעם ראשונה שאני קורא סיפור על החיים בחלל ונהניתי מאוד מאוד / שיר יובל 28/12/2006
  ללא תגובות מד"ב אנושי / נטע-לי שלום 28/12/2006
  ללא תגובות כוח משיכה / חנה הילמן 28/12/2006
  ללא תגובות דנה הלוחמת בחורים השחורים! כמו שאני אוהבת. / תמנע קורץ 30/12/2006
  ללא תגובות מרענן! / שרון נחום 30/12/2006
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית