חזרה ליצירות
סיפורים

אליה וקוץ בה

ליפז | (24/01/2017 23:11) | 100 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הסתכלתי עליה וידעתי שהיא לעולם לא תביט אליי באותו המבט.
אמה קראה לה לבוא אחריה ואני לא הורדתי את עיני לרגע, אני חושב שהיא אפילו חשה בכך, אני חושב שהיא ידעה שאני מביט בה. אליה הייתה יפה כמו האירוס שלמדנו עליו באותו היום בגן , עורה היה חלק כמו שמלתה של אמא, שיניה היו לבנות בדיוק כמו בפרסומות והעיניים שלה היו צוחקות. יכולתי להביט בה שעות אבל לא היו לי שעות, היו לי רק אותן 10 דקות של נסיעה עירונית צפופה, מלאה בריחות ופרצופים, עמוסה בפחדים, אהבות ושאיפות של אחרים. התחלתי לנוע על הכיסא כחסר מנוחה, מחפש את נקודת התצפית הכי יפה בכל האוטובוס הזה שאיש אחר לה לא זכה. כמעט ולא שמתי לב שאני כבר בה, בנקודה הכי יפה, במקביל לאליה. אמי נעה בחוסר מנוחה גם היא על הכיסא שלה אך לא מאותה הסיבה. אמי לעולם לא חדלה לחוש את אותה הבושה, כשאחי הקטן בכה. כאילו תינוקות של שחורים לא בוכים, ולמה בעצם הוא מציק לכם יותר מאחרים ?. אמרה לי אמא תמיד, תהיה ילד טוב ואל תבלוט, תקשיב לכל מה שאומרים לך לעשות. הקשבתי לאמי כי ילד טוב אני, אבל אחי הקטן לא חדל מבכי ואמי לא חדלה מנוע, המבטים לא פסקו לרגע. העיניים ההן לא הביטו בנו בעיניים צוחקות, הן הביטו בנו בדיוק כמו שלימדו אותן, בעיניים כועסות, כי גם הן בעצם ילדות טובות שרק ביקשו מהן להקשיב למה שאומרים להן לעשות. והעיניים הצוחקות של אליה לא היו שונות, היא הייתה יפה וצוחקת אבל ידעתי כמו שידעתי אז שגם היום היא לא תביט אליי באותו המבט.
 

תגובות

גלי צבי-ויס / מבט אחר / 25/01/2017 05:37
זיגי בר-אור / כבר בגיל הזה של הילדה � / 27/01/2017 17:53
שי?! / גזענות / 02/02/2017 15:39
חזרה ליצירות