אתא

החיים הם כמו עונות של סדרה מאד מוכרת .

יש הרבה פרופס , ניצבים, דמויות משנה, דמיות מפתח דמיות מקשרות, תלבושות, תאורות, לוקיישנים, איפור ורק שחקן ראשי אחד שנקרא לו 'אתא' שכל פעם מחליף תסרוקות בשביל לשים לב להבדלים בן העונות השונות.

'אתא' אוהב לכתוב ושונא לאהוב כי אז זה פוגע לו בכתיבה, ההתמסדות הזאת לאהבה גורמת ל'אתא' להרבה בעיות בקליטה

אז 'אתא' אשב קצת לנוח ואספר על אבי.

אבי הוא בלש,

בלש במשטרת המחשבות.

אבי כל יום קם אץ בבוקר, נכנס למימד בינו, מתחבא בן חלקיקי האוויר ודרך האזיקים שיש לו בידיים הוא אוזק מחשבות שווא של כל מיני ההולכים לנודע ואוזק גם את של אלה השבים מהלא נודע.

אבי שם את כל המחשבות בתוך חדר קטן ומלבני שאפשר להכניס בו רק שישה מחשבות של אנשים. מעמיד אותם בשורה, ולוחץ למחשבות על הראש על שאלו נפתחות ולתוכם אבי הבלש שם את אנטנה קטנה וסוגר את ראש המחשבות עם האנטנות בראש וזורק אותם חזרה לעולם.

אבי רעב,

כשהוא לפעמים מנסה , כמו כל אחד. ממש כמוני – כמוך .

לנסות קצת לצאת 'להפסקות יזומות' כשאף אחד לא שם לב בכדי לשים קצת אוכל בבטן , משטרת המחשבות שמה לזה לב.

ואף שאבי, שוטר בלש בכיר , גם עליו משטרת המחשבות אינה פוסחת ולכלא גם אותו לסלק .

משפט , משפט מר עלה בגורלו של אבי. מכיוון שאבי היה בלש בכיר מאד לצאת באמצע משמרת עלתה לו יותר בחומרה .

את ראשו של אבי ערפו מגופו, ומהר חיברו את ראשו אל תוך עמוד אנטנת וואיפי ענקית ואת גופו שרפו ופיזרו את אפרו אל תוך מזונות התינוקות בכל העולם.

ומאז ועד היום כל הילדים הולכים עם הפנים בין הידיים.

לא מסתכלים מסביב על המדרכה,

ולא ימינה ושמאלה כשהם נדרסים על הכביש

במעבר החצייה .

זה היה הכל להיום.

עתה 'אתא' ילך לישון .