ימי בית הספר שלי - לפינת התפוח של אודי

ימי בית הספר שלי

בית ספר "לדוגמא"

תל-אביב הצפון הישן

קרוב לים

בכל בוקר עם הצלצול

שורות שורות מכתות א' עד כתוב ח'

הסתדרו במגרש להתעמלות הבוקר

נפש בריאה בגוף בריא הכריזה כרזה

ועל בימת עץ קטנה

המורה שושן הדריך בקולו הרם

לכופף מרפקים ידיים לצדדים

ולמשוך... ולמשוך...

שתיים שלוש

ואז לפי הסדר עלו כולם לכיתות.

בכתה ו' למדה אותנו המורה איטה

שכמעט אף פעם לא חייכה

בתולה זקנה קראנו לה,

היום כשהבטתי בתמונה

ראיתי נערה צעירה

חסרת ביטחון – לכן בודאי שיחקה אותה קשוחה.

גם אחיה, המורה ויניצקי, לימד אותנו

את שמו הפרטי לא ידענו

הוא היה ג'ינג'י נוקשה עם חליפה כזה.

כתה ה' שניה שכנה סמוך לחדר האחות

בהפסקה הגדולה עמדנו בתור לקבל –

כף שמן דגים, לחיזוק העצמות

איך נותנים דבר כל כך מגעיל לילדים

ועוד מטפטפים לימון לאיזון טעמים – איכס.

כשהאחות שושנה קבלה דום לב באמצע השעור

לא נתנו לנו לצאת להפסקה

וכששמענו שמתה, כל הבנות בכתה בכו

והבנים צחקו וקראו לנו בכייניות.

בשעורי ההתעמלות שיחקנו הקפות ומחניים

קפצנו על חמור ועל סוס

ובהפסקות עם הבנים שיחקתי בגולות

מור-בננה ובורות

והייתה לי גולה אחת רַאסִית וגם שתי גָּזוֹזִיוֹת.

שיחקנו גם בְּדּוּדֶס חמש אבנים וּסְמֶל

ובחבל קפצנו, שִירְלִי טֶמְפֶּל קופצת ככה...

בכל יום שישי הבאנו גרוש או שניים

(ואחר כך הבאנו אגורות)

לקופסה הכחולה של הקרן הקיימת – לגאול קרקעות

ובשעור לזמרה שרנו שירי מולדת

'בהרים כבר השמש מלהטת

ובעמק עוד נוצץ הטל..."

על השואה לא למדנו בכלל

עדיין לא טבעו את המושג.

ורק ההורים בבית בכל יום בצהרים

בין השעה שתיים לשתיים ושלושים

צמודים למקלט הרדיו הקשיבו למדור לחיפוש קרובים.

אני זוכרת את המורה יאיר

יאיר השולמי – המורה לטבע

כיצד בכתה ד' אחרי הגשם הראשון

הוציא אותנו לסמטה החולית מאחרי השער של החצר

והראה לנו פסיג ראשון של ירוק שיוצא מתוך האדמה

והלהיב אותנו בעולמו המופלא של הטבע

והדליק בי ניצוץ שלא כבה עד היום.

והמחנך הרפז לימד אנגלית ותנ"ך

כל שעור אצלו התחיל בשירה בקולו – קול בס נפל

When Israel was in Egypt land let my people go…

בכתה ח' במסיבות כתה

רקדנו בן לוקח בת

כל כך רציתי שיגאל יבחר בי

אבל הוא תמיד בחר בתמר

ואנחנו שרנו להם 'יגאל ותמר חתן וכלה'

כמה נאיבים היינו.

הסתכלתי בתמונת המחזור וחשבתי

איפה הם כולם עכשיו?

וחשבתי גם על אלה

שאינם איתנו כבר.