מציאות היא הריאליטי החדש - 20.07.2014

ערב עצוב לך עולם יקר. זה הזמן הזה שאני מרגיש את החוסר אונים מדגדג כל איבר בגופי ולצערי הרב הוא לא גורם לי לחייך אפילו לא לשניה אחת. אני מביט במציאות הנוכחית ופתאום זה הכה בי - המציאות היא הריאליטי החדש,והריאליטי הזה בניגוד למתכונת הידועה אכזרי ופוצע.לא מדובר כאן בעוד סתם תוכנית. משימת התקציב היא לקנות כמה שיותר מצרכים לבית בזמן הפסקת האש ולהספיק תוך דקה וחצי להגיע למרחב המוגן. והגיבורים המודחים מהתוכנית... אותם אף אחד כבר לא ישכח לעולם. החרדות עולות, הפחד משתק ואנחנו מוצאים את עצמנו בהסגר מחוברים לחדשות כמו לאינפוזיה. ואיפשהו בכל הסיפור ישנה חזית אחת ממנה אנחנו בוחרים להתעלם לחלוטין כי למרות שאנחנו במשחק החוץ הקשה ביותר שלנו דווקא כשאנחנו משחקים בבית האחד עם השני אנחנו בוחרים להתנהג בצורה האלימה, הדוחה והאגרסיבית ביותר שניתן לדמיין. בזמן בו אנחנו צריכים להתאחד ולהתלכד כמשפחה אחת חמה ותומכת אנחנו בוחרים לתקוף כל אדם שדעתו שונה בטיפה משלנו. איכשהו באותו רגע אותם אנשים נכנסים לטראנס שממנו אין דרך חזרה. אחים ואחיות שמאחלים איש לרעהו את הברכות ה"חמימות" ביותר ולמה ? לא מספיק מה שגם ככה קורה למשפחה המורחבת שלנו מסביב שאנחנו תוקעים בה אינספור סכינים מילולים. אנחנו כל כך עסוקים בעובדה שאנחנו משווקים לצרכן הידידותי כמדינה דמוקרטית שאנשים פשוט שוכחים להשתלט על מה שיוצא להם מהפה ומה שיוצא להם מהמקלדת. אנחנו לא מספיקים לעכל את כל הדם שנשפך כאן מהחיים של כל גיבור וכל חוויה אותה היה אמור לחוות ואנחנו נתקלים בחרקירי תרבותי חובק רשתות. איכשהו בימים האחרונים אני מחזיר את עצמי בזמן לתקופת מלחמת המפרץ. תגידו מה שתגידו אבל שם היינו באמת משפחה אחת גדולה ואוהבת בלי יותר מידי אמצעים. בלי סמארטפונים בלי פלאפונים בלי תרבות אינסטנט שרק הלכה וחירבה כאן את כולנו. רק אנחנו ומשפחתנו מכורבלים ביחד בתוך חדר אחד קטן ואטום מחכים כבר שהמרגיע ירגיע. ובחזרה למציאות ובחזרה לעתיד המצב ממשיך להיראות רע, רע מאוד ואנחנו בשלנו - מחבקים. אם תשאלו אותי בואו קודם אנחנו נאהב באמת ונחבק באמת האחד את השני כי בימים כמו אלה אין דבר יפה יותר מחמלה ותחשבו על זה...