מראה שבורה

מראה שבורה / מרינה פרידמן

פָּנִים הֵם מַסֵּכָה.

הַאִם לְטֶפַח אוֹתָהּ ?

"כֵּן", - אוֹמֵר אָבִיב, - "חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת טוֹב".

"לֹא",-מִתְוַכֵּחַ סְתָו,-"מַסְפִּיק לְהַרְגִּישׁ טוֹב".

שַׂחְקָנִית עֲיֵפָה עַל בָּמָה שֶׁל חַיֶּיהָ

מְחַפֶּשֶׂת בִּרְאִי תָּווּי פָּנִים שֶׁל נַעֲרָה.

פַּעַם הִיא חָלְמָה לִהְיוֹת כּוֹכָב

מֵאִיר אֶת הָעוֹלָם בְּאוֹר שֶׁל אַהֲבָה.

עַתָּה בְּתוֹךְ מַרְאָה שְׁבוּרָה

מִתְגַּלָּה לָהּ מַסָּע שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה לַעֲבֹר.

שׁוֹבְרִים אֶת הַכּוֹס תַּחַת הַחֻפָּה

לְזֵכֶר חֻרְבָּן יְרוּשָׁלַיִם.

וְאִם חַיִּים שׁוֹבְרִים אוֹתָךְ

אַל תִּשְׁכְּחִי

מָה הָיִית בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ.