מה שאיש כחול יכול

מספרים זה לא מכבר

סיפור קצר וקצת מוכר

על הילדה שצובעת עולם מנוכר
ולא טוב לה שום דבר.

חיוכים שולחת

קרניים של אור

בשיר פוצחת

אבל מאחור

היא מלאך או סטן

עוקצנית יהירה

שקר לבן

צבעונית וקרה

ואתה עוד איש קטן וכחול

תנסה בכל כוחך

להוכיח שאתה הוא זה שיכול

להשיב לה את חיוכה

אבל חבל

על כל טרחה

כי לא טוב לה כלל
או שלא טוב לה איתך

כל כך תתאכזב, איך לא ראתה

שאתה בסך הכל כזה, כמו שאתה

הרי זה ברור כחול שאינך מתאים

לתפוס את כל קשת הצבעים.

ואולי זה כך

היא לא תחמול

עוד קצת תצמח

בתוך השכול

על נייר ועם מכחול

לאט תפרח

תמשיך לגדול

עד שתמרח

שוב את הכל.

וכשיבוא יומך אדם כחול
גם אתה תכיר שאינך יכול

לדמעה של צבע על מכחול

כי היא כל כך נהנית לסבול.

בסתר ליבי אני זוכר

עולם אחר יפה יותר

ואי אפשר שלא להתמסר

לכאב הזה מתוך החסר

כך בסבל אשלם

על נכות של לא שלם

על רגעי חסד שזכיתי במחיצתה

על טיפשות שלא הבנתי את כוונתה

פתח דף חדש ותצייר

את הריק שהשאירה אחריה.

וכך אולי גם אתה תיזכר

כמה נוח ולא טוב בלעדיה.

וגם הסיפור הזה נגמר

עשיתי מה שאיש כחול יכול

וכל שלי נותר

הוא לקוות ליום של חול

שבו כל דבר ודבר

יהיה לה טוב - הכל.