תוגה

אחזתיני תוגה ואני מסמן עירי בדמעות על דרך

וחיוך של תאומים וצחוק של ישויות שבתוכי

מילים נבוכות נובחות השראה מכות על ברך

נכנסות עמוק עמוק לתוכי אל נבכי נשמתי

והיא צלולה כמי נביעות צחה כשלג גבעות

מחייכת תמיד לקראתי בימים בלילות

מחזרת על פתחי מפזזת מפזרת אשליות

וקולי ופניי ופי פעור לנשיקות עתיקות

גופי מתפתל זיכרונות מאלבום דהוי

להביט בך להנציח רגעים אחרים

אחזתיני תוגה ואני מסמן עירי בדמעות על דרך

וצחוק של תאומים וחיוך של מלאכים שבתוכי

מילים מכונסות מתכנסות לגזור גורלי

שכנות עירומות כביום היוולדן מכבסות מילים

ואני מביט בשחור המכסה את עירי

בבליל שפות פנים זרות אל הלילה

אפלה גדולה הולכת וקרבה והלב

הלב שותק את שתיקתו פועם ללא מילים

ואני אני חתום בנשיקה להמונים