לא סוף העולם

   לא סוף העולם. מאת זיגי בר-אור

למה תמיד מתוארים גירושין
כטרגדיה וקבלת עונשין?
להוציא מהנושא ילדים,
שבכל מקרה הם הנפגעים,
אני מתייחס רק למבוגרים.

אז אל תספרו לי מעשיות
שכל השנים היו מאושרות
עת האהבה ואידיליה חגגו,
אחרי כמה שנים שעברו
מה רע להיות קצת לבד,
בעולם חדש בבת אחת?

כל אחד מסיבותיו שלו
עושה צעד כזה מרצונו,
ואין זה כלל סוף העולם,
כי אין צעד שהוא מושלם,
אסור לחפש רק חסרונות,
יש להביט קדימה לתקוות.
נכון, יש גם שעות בדידות,
אז מה, זו סיבה לעצבות?
אם רק תרצו יש התחדשות
שמחדש מעוררת התרגשות,
וגעגועים? זו בעיה לחוד.

אבל מי שטרם זכה להרגיש
חופש, חופש, קוראים לתרחיש,
אך כנראה זה טבע האדם
לא להיות מרוצה לעולם.
מזמן אמרו גדולי העולם:
אלה שבפנים רוצים לברוח
ואלה שבחוץ נדחפים בכוח.