מה מלמדים אותנו אלה שאינם אתנו עוד?

בעקבות שירה של המשוררת הגרמנייה הילדה דומין אנו מעלים בפניכם את השאלה: האם אכן לדעתכם כל אחד שהולך מאתנו מלמד אותנו מעט על עצמנו?

להלן שירה של המשוררת הגרמניה הילדה דומין (שמה המקורי הידלגררד לוונשטיין והיא יהודיה) מהספר "רק ורק אחד כמשענת".

 שיעור

 כּל אֶחָד שֶהוֹלֵך מְאִתָּנוּ

מְלַמֵּד אוֹתָנוּ מְעַט

עַל עַצְמֵנוּ.

שִעוּר יָקָר מִפָּז

לְיַד מִטּוֹת הַמֵּתִים.

כּל הַמַּרְאוֹת כּה צְלוּלוֹת

כְּמוֹ אֲגַם לְאַחַר הַגֶּשֶם,

לִפְנֵי שֶהַיּוֹם הָאָבִיך

שוּב יְטָשְטֵש אֶת הַתְּמוּנוֹת. 

רַק פַּעַם אַחַת הֵם מֵתִים בַּעֲבוּרֵנוּ

לא עוֹד.

מֶה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים בִּלְעֲדִיהֶם?

לְלא הַמִּשְקָלוֹת הַמְּדֹֻיָּקִים

שֶעֲלֵיהֶם אָנוּ מֻנָּחִים

כְּשֶאָנוּ נֶעֱזָבִים

הַמִּשְקָלוֹת שֶבִּלְעֲדֵיהֶם

איֵן לַדָּבָר מִשְקָל.

אָנוּ, שֶמִלוֹתֵינוּ מַחֲטִיאוֹת,

שוֹכְחִים זאת,

וְהֵם?

הֵם אֵינַם יְכוֹלִים לְשַנֵּן לָנוּ

אֶת הַלֶּקַח.