דיוקן שלי

דיוקן שלי  /    מרינה פרידמן

אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי

בַּיָּם שֶׁל חַיִּים.

גַּלִּים רָצִים וְלֹא נֶעֱצָרִים.

דוֹמֶה לְקֶשֶׁת אַהֲבָה.

הַרְבֵּה גְּוָנִים לָהּ.

וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת

זֶה אוֹת הַגּוֹרָל, שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ.

חֲוָיוֹת רַבּוֹת עָבַרְתִּי.

טַסְתִּי בַּמָּטוֹס שֶׁל תִּקְוָה.

יָם סוֹעֵר רָצִיתִי לַחְצוֹת

כְּמוֹ כְּבִישׁ בְּאוֹר יָרוּק.

לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת

מַה מְּחַכֶּה לִי.

נִזְכַּרְתָּ עַכְשָׁו בְּעָבָר שָׁחֹר.

סוֹחֶבֶת חֲבִילָה כְּבֵדָה.

עֵינֵי מְלֵאוּת דְּמָעוֹת.

פּוֹתַחַת חַלּוֹן בַּחֶדֶר.

צָרִיךְ לִנְשֹׁם קְצָת אֲוִיר.

קָשֶׁה לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹר לַחֹשֶׁךְ.

רַע וְטוֹב הֵם שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ.

שִׁיר הַזֶּה, שֶׁכָּתַבְתִּי

תִּשְׁמֹר לַמַּזְכֶּרֶת, זֶה דְּיוֹקָן שֶׁלִּי.