~ הגוון של החושך ~

עוד בוקר מגיע והשמש בוכה

מביאה איתה חום מלטף ושריפה

מקנאה לירח ושואלת על מה

שואבת מכל המחזיר לה אורה

מסתגר בביתו מסתכל לשמיים

רצוף בפחדים ושותק בנתיים

הרוח מאיימת בקולה הנורא

ובוקר סגרירי מתגלה בצידה

שמש צהריים בשיא העוצמה

סוגר את התריס מחפש נחמה

מאבד את הזמן כמו מנגינה דהויה

הרוח שורקת אין זמן מנוחה

מסתובב בלי מהות ברחובות הצרים

כבר ערב והוא עוד אוסף נתונים

בדיקת הכרה הוא כמעט משתנק

הגוון של החושך לא היה מעולם יותר בוהק.

השמש שוקעת בים של בלבול

האוויר שוב חונק ויורד המבול

לילה מעל העור עוד חשוף

והגיע הזמן לעזוב בנימוס

גורר הוא רגליים נשכב במיטה

מעליו הצללים הזיה מסיטה

מחרחר בכבדות נשכב על מזרון

החושך מתפזר ונשטף בגאון

לחלום הוא גולש מאבד מעצמו

כמעט שחושב שהבינה אותו

מסתחרר על צירו מבקש הפוגה

אנחה, צליל צורם של קריאות מחאה

ואז שקט