מיותמת אחת

לבדך בחלקת אלוהים את

עטופה ברזייך.

חבוקת תלאובים בעיניים נוגות.

אללי,

איך נבגדת פלאייך?

הכיצד נהלמת חמודות?

ומשצף קצפם של פלגייך

השמש המים שחט, יבשו כל הטיפות,

ונותרת

מיותמת אחת.

את זוכרת,

ימי תכול הרקיע

ובליל מדורות על החול,

נשקנו בתום, שרנו בקול,

והוקסמנו עת שחר הפציע.

מסיחה מבטך למרומים,

או, חסד מופלא,

אי מתי יפרחו נבולים,

וישאו חיוכים בן ובת.

או, חסדים מופלאים,

מתי כבר אחדול מתפילה.

ובאין מענה עננים,

אף השמש הפך לאכזר,

יהבך לא פחת,

בדרכך את המשכת,

קרועת שריר ומיתר,

ונותרת,

מיותמת אחת.