היא לוחשת

הִיא חוֹלֶמֶת יָמִים אֲחֵרִים,

בְּשִׁינֶּיהָ נוֹקֶשֶׁת

מַלְוֶה בְּמַבָּט עָנֹג וְתָמִים,

אֶת מָחוֹל השָׁלַכֵת.

וַאֲנַחְנוּ פְּזוּרִים פֶּה וְשָׂם כְּמוֹ אִיּים

עַל מִפֶּה מְגֻלְגֶּלֶת,

לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ מִיָמַיי,

מִיָמַיי,

לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ מְחַיֶּכֶת.

הִיא חוֹלֶמֶת יָמִים אֲחֵרִים,

בְּשִׁינֶּיהָ נוֹקֶשֶׁתּ,

שׁוֹלַחַת מַבָּט מַחַטִיא לָאֵלִּים,

וְהַשַּׁמָּשׁ נוֹזֶלֶת.

שָׁעוֹת רַחֲמִים,

הֵן כָּבְשֹׁנִי בְּרֶטֶט

נְבוּאַת הַדָּמִים,

אַל תָּנוּעִי מגֶּשֶׁת,

וּמִשֶבֵּר גַּלִּים,

יָד קְטַנָּה מְבַקֶּשֶׁת

אַתְּ הַיָּד הַמַּכָּה,

לְהַרְפּוֹת,

הִיא לוֹחֶשֶׁת.

שָׁעוֹת רַחֲמִים,

בְּשִׁינֶּיהָ נוֹקֶשֶׁת,

אֶת הַיָּד הַמַּכָּה,

לְהַרְפּוֹת,

הִיא לוֹחֶשֶׁת