בני אדם רעים.

בני אדם רעים. מאת זיגי בר-אור

נמלה הגיעה לנמל,
זה מאד מאד חבל
אמרה היא לעצמה
שרק אני לא יכולה
כמו כל האנשים לשוט
למרות שזה נראה פשוט,
אבל לשחות איני יודעת
מה אעשה והאוניה טובעת?
שאלה אפילו את הקברניט
וכל האנשים שהיו מסביב
אם יש מי שמוכן לקחתה
רק סיבוב קטן להפלגה,
אבל מאיש לא באה הצעה,
כולם לא התייחסו לבקשתה.
וכך הנמלה עזבה את הנמל
ואמרה לעצמה כמה חבל
שלנמלה חרוצה אין מזל
ובעצב חזרה לה לקן הדל,
אבל מיד הוציאה מסקנה
על אשר בנמל לה קרה:
שבני אדם רעים מטבעם,
בטח יקרה להם משהו בים
ואז הדגים אותם לא יצילו,
והדגים יעשו עצמם כאילו
שלא שומעים ולא מדברים,
שהרי כך באמת אצל הדגים
בדיוק כמו גורל הנמלים.
ובשעה שהאוניה הפליגה למרחקים
הנמלים התאספו והחליטו, נוקמים,
וקדימה, בהמונים הסתערו על הבתים
רק של אותם אנשים שמטבעם רעים,
ובכל פינה בביתם בנו קנים
וזללו להם את כל המאכלים,

פלשו בהמוניהם לארון הבגדים,

למיטות והתפזרו על הסדינים.

ומאז, כאשר נמלה באה לנמל

מקבל אותה בהערצה כל הקהל.

מוסר השכל:

אל תהיה לזולת אף פעם רע

כי הרועה חוזר אליך בחזרה.