הפגנת הפרות.

הפגנת הפרות.   מאת זיגי בר-אור

שמי דפנה, אני בת 22

רווקה ולא זקוקה לזכר,

אני גרה ברפת בקיבוץ

עם עוד 60 פרות כמוני,

בבחירות האחרונות

נבחרתי יו"ר פה אחד

של איגוד הפרות בארץ.

בכל ימות השנה אנו נאמנות

ונותנות חלב לבעלי הבית

לתנובה, שטראוס וגת

ולא דרשנו אף פעם פרמיות

לא מזון מיוחד ומסתפקות

בירק ותבן ושותות רק מים

ולא בירה, יין או וודקה

וממלאות עטיננו בחלב מזין.

בעלי הבית שלנו מתעשרים

מתוצרתנו ולבסוף גם מבשרנו,

אין לנו יום חופשי בשבוע

וצריכות לקום כל בוקר ב-5,

להעמיד עטיננו לרשות מכונה

שמוצצת מאיתנו בלי רחם

חלב עד הטיפה האחרונה,

האם לנו לא מגיע צדק חברתי ?

יש גבול לסבלנו המתמשך.

גם אתם יצאתם לרחובות

כדי לדרוש הוזלות לתוצרתנו,

וכעת עוד הוסיפו בעלי הבית

צרה נוספת שפוגעת בנו,

הם רבים עם העובדים שלהם

והפסיקו ליצר מוצרים

כמו קוטג' , גבינות ויוגרט

ולנו יש כאבים בעטיננו

כי לא חולבים אותנו עד הסוף.

באסיפה הארצית האחרונה

הוחלט שנצא לרחובות הערים

להפגנות שיתחשבו בצדקתנו,

נעשה שם צרכינו בערימות 

ונהרות של נוזלים כצונאמי,

ששום עירייה לא תספיק לנכות,

נגיע בהמוננו עד לשערי הכנסת    

ומשלחת שלנו תכנס לאולם הדיונים

מבלי להפסיק את שעשינו ברחובות

ונראה אותם שלא יפסיקו מיד

את שביתת תוצרת המוצרים שלנו.