השותפים לכינרת           מאת זיגי בר-אור

מאז שישו הלך על המים,
הכינרת שלנו מתנה משמים,
שנה אחת יבשה ושנה בגאות,
השניים ביניהן עושות תחרות.

באיזו מדינה יש עוד אגם שכזה,
שפעם ריק ממים ופעם מתמלא?
אפילו המושטים פעורי פה,
שהיחס אליהם כה משונה.

אז למה אנחנו מתעקשים,
בפרינציפ לסורים לא מרשים,
לרחוץ קצת רגליהם בכינרת,
הרי אין להם אמבטיה אחרת.

יש לי רעיון שיפתור הבעיה:
נשכיר להם האגם בשנה רדודה
וכאשר הכינרת תהיה מלאה,
נקבל מהם את האגם בחזרה.

הם בטח יסכימו לכזאת הצעה,
שהיא באמת הגיונית מכל בחינה.
בטוח שלהם יספיקו מעט מים,
הם רוחצים מעט מאד את הרגליים.

ולישראל דרושות הרבה טיפות,
כדי לעשות פיקניקים וגם לשחות
מסביב לכינרת בכל המקומות
וקצת גם לשתיה ולהשקות השדות.

כי הכינרת היא לא רק אוצר
שבזמנו ישו ברגל עבר,
היא יכולה להיות גשרון
שיביא איתו את הפתרון.

לא צריך לעשות מלחמות
שם למעלה על כמה גבעות,
שנושקים לאגם עם נחלי מים
היורדים בקמצנות מהשמים.

זה פתרון כמו כפפה ליד
והסורים יתרגלו לאט-לאט,
שרצוי לרחוץ את הרגליים
לפחות פעם אחת בשנתיים.

"אוי, כינרת שלי..." כתבה רחל
התסכימי לשותף ששלח לך האל?
וזה הרי שותף רק לשנה יבשה
אז אנא תסכימי, זה לא כל כך נורא.