לא יצירה-רק חוויה.

כולן מרוסיה, אוקרייאנה ומולדובה,

אלה האחיות שטיפלו בי בבית החולים

ולמרות שבקושי מדברות עברית,

יש להן ידיים, מה זה עדינות ורכות

וכל טיפול שלהן, כולל רחיצה בבוקר,

עושות לך את היום ופשוט אין כאבים.

שיבורך המנתח שהורה להן

להחליף לי כל 4 שעות את התחבושת

ולרחוץ אותי במקלחת כל בוקר

כמובן עם השגת אחות שלא אמעד.

למרות קושיי השפה, האחות תמיד הבינה

באיזה מקומות במדויק עדיין מלוכלך

ששם צריך לשפשף היטב עם סבון.

הכי חמודה הייתה האחות מרינה,

בלילות אחרי הניתוח כאשר צעקתי שכואב

היא מיד רצה וישבה לידי ארוכות

ועשתה הכל כדי להרגיע אותי

עד שהרופא התורן קרא לה ואמר מספיק

ושתיתן לי כדור שינה ואחרי זה שתבוא אליו

לחדר שלו כדי להסביר לה משהו

והיות שגם הרופא מרוסיה לא הבנתי

מה הוא עומד להסביר לה

אבל לידי בחדר שכב איש חולה שמבין רוסית

והוא סיפר לי מה הרופא עוד לחש לה.

בקיצור, יכולתי לספר לכם עוד הרבה

על החוויות שלי בבית החולים,

אבל אם אוסיף עוד ועוד, אתם גם תרצו

להיות חסו"ח חולים ולבקש לשכב באותו בית חולים.