מה רע בלגמור מהר

נשמתי נשימת רווחה ארוכה, וגופי התרסק לידה

"למה יצאת החוצה?” היא שאלה אותי

"גמרתי"

"כל כך מהר?”

"כן, כל כך מהר" אמרתי, מרים ידיים כמתנצל

"יפה מאד" היא נתנה בי מבט שיכל להתיך עופרת

"מה איתך?” חקרתי בזהירות

היא גיחכה

"מה, לא...?”

"נראה לך שאני יכולה כל כך מהר? לא התחלתי אפילו, מה הטעם לנסות בכלל”

היא התנשפה ביאוש

"תקשיבי, פעם הבאה תגידי לי לפני ו.. אולי אני אוכל לעזור לך"

"עזוב, אני לא ממש מצליחה לבד עם עצמי, אני לא יודעת איך"

"אז בואי ננסה ללמוד ביחד"

"לא נראה לי שזה ישנה משהו, אנחנו לא באותו קצב, אתה מהיר מדי בשבילי...”

שתקנו. חשתי הקלה, מהולה באשמה שהפריעה לי להנות ממנה. כשגומרים ראשונים מסתבר שאפשר גם לנצח וגם להפסיד בבת אחת.

"לא נורא" אמרתי בעידוד וקמתי מהספסל שעליו ישבנו "תמיד יש מועד ב'”