שירים

צלקות עטורות דכדוך

שקופות ולא מציאותיות נשקפות מן המראה,
צלקות עטורות דכדוך שדועכות הרחק.
משחק תשוקתי של צללים קדמוניים,
האשמה בורחת מבעד למילותיו של המשורר.

במשך אלפי שנים, חקוק שמה בלבי,
לשמע דמעותיה הנוטפות, חזרתי לביתי הרך,
מעיין דמעותיה מתיר את הכבלים, כבלי הילדות,
שוטף את דמך מוורידיי שלי.

 
 
 
© #¥סנייפר¥# – כל הזכויות שמורות

תגובות