סתם יותר מידי כעס יעבור עליו בשבועות הבאים אם אספר לו את זה, אעדיף
לעצמי לצאת לטיול בחוץ בערב הצחיח הזה שלא היה כאן כבר הרבה מאד זמן. לפעמים אני
מרגיש כאילו מישהו שומר עלי מלמעלה, כשבסה"כ אני יודע שהוא שומר עלי. אז
יצאתי מהבית בשקט דרך החלון בחדר שלי, ניתרתי בעדינות על הגג וירדתי למרפסת בדיוק
על הארון הישן שעכשיו הוא חום אבל היה פעם לבן. קפצתי לשיחים שעליהן כתמיד יש את
הבלוק שהנחתי מראש ואז התחלתי לטייל ברחובות. אולי תבוא אליי ההשראה סוף כל סוף.
הוצאתי את קופסת הסיגריות והתחלתי ללכת דרך כל מיני רחובות גדושי אדם. כל הברים
היו פתוחים כתמיד ולרגע היה בא לי בירה קרה. כן, לשבת עם עצמי ולהתחיל לחשוב 'מה
הלאה' שהרי אצלי תמיד 'ההלאה' לפני הרגע שאני חווה. למה תמיד בכל תחילת חוויה שאני
מתחיל לחוות אני ישר חושב מה אני יעשה מחר עם עצמי ולא ממוקד ברגע עצמו?
אז נכנסתי לבר הראשון שראיתי שלא היו בו הרבה אנשים, התיישבתי על הבר
והזמנתי את החצי 'טובורג אדום' שלי מהברמן הגבוהה תוך כדי שעוד סיגריה אחת נדלקת
לה ונסתי להתחיל לחשוב. אך בלי כל כך הרבה הצלחה. ברקע התנגן 'wish you were' ואז חשבתי לרגע אם ג'ון לנון לא היה נרצח מה הוא היה עושה במקומי? אהה רגע
התבלבלתי ג'ון היה בכלל מהביטלס ואיך זה שמאיר אריאל נפטר בגלל קרצייה זה גם מבאס
כי הייתי רוצה להיות בהופעה שלו ומעניין גם מה הוא היה עושה במצב שלי ואיך השיר
'נשל הנחש' תמיד מפתיע אותי מחדש במילים שלו. וזה הזכיר לי איזה סרט היום שראיתי
שאני לא בטוח בשם שלו, אהה כן וגם איזו כתבה טובה קראתי שלשום בשירותים על זה
שחייבים ללכת אחרי מה שמרגישים, ואז חשבתי על עצמי ועל איך ברחתי שוב פעם והלכתי
לפי האינטואיציה לבר הזה החמוד שעכשיו אני שותה את הבירה שלו. הסיגריה נגרמה
וחשבתי האם כדי להדליק עוד אחד. הדלקתי. כי הערב אני הולך רק אחרי מה שבא לי
לעשות. כי הרי זה לא היה שווה את הסיכון של הבריחה. לפתע הלב שלי כמעט ירד
לתחתונים כי לא מצאתי לרגע את הארנק בכיס שלי עד שכן, גליתי שהוא בכלל על הבר ליד
הסלולר שלי. איזה קטע אם לא היה לי איך לשלם ואז הייתי צריך להעביר שעה מהחלום שלי
על לשטוף פה כלים מאחורה בשביל להחזיר את הכסף על הבירה. מימיני כל הכיסאות היו
תפוסים בכל מיני בליינים ואילו משמאלי ארבע מושבים היו ריקים, היה לי יותר נוח
להסתכל על המושבים הריקים והאדומים מאשר על האנשים שלצדי שככה פתאום המחשבה נקטעת
על זה שאני צריך לחשוב על משהו חשוב ולדעת מה אני עושה הלאה וגם המחשה הזאת נקטעה
לעצמה כששלוש בחורות שהשתיים מהן היו די – איך אומרים את זה בסלנג של היום? - 'כונפות'
אבל זה לא אשמתם, הן נולדו ככה ואני בטוח שימצאו אהבה. ודווקא השלישית הייתה בחורה
– איך אומרים את זה גם בסלנג – 'כוסית' יחסית אליהן. הן בחנו את הבר ואז שמו לב
שליידי יש כמה מושבים ריקים. התפללתי לבודה שהכוסית תשב ליידי. לפחות יהיה קצת מתח
מיני. הבחורות התקרבו ורצה בודה בכבודו ובעצמו שהכוסית התיישבה ליידי. דיי! דיי!
דיי! אני חייב להמשיך לחשוב על מה שרציתי. שאותו כבר לא כל כך זכרתי. אבל היא
התיישבה ליידי, היא לבשה חולצה כחולה שהייתה הדוקה על גופה והג'ינס שלה היה שחור
וצמוד. היה לה נקודת חן יפה ליד העין הירוקה שלה שהשתלבה טוב מאד עם גבני הבלונד
בשער החום שלה, חום כמו הארון הישן במרפסת. אני הזזתי טיפה את הדברים שלי אליי.
אסור לי לדבר איתה, אני עכשיו במצב של מחשבה! אבל הערב אני במצב של לעשות מה שבא
לי אז איך שבאתי לפנות אליה החברה שלה הכונפה שהייתה לצידה התקרבה אל פנייה, הזיזה
את שערה מאוזנה, הסתכלה עלי בעייני השחורות ולחשה לה משהו באוזן, ואז היא התרחקה
טיפה מפנייה ואז התקרבה ישר לפייה והיא נשקה אותה במשך כמה שניות על הפה. חשבתי
שזה הולך להיות סתם ערב בינוני אבל אני חיוך גדול חייכתי ואמרתי תודה לבודה
שנכנסתי דווקא לבר הזה. כי הרי הרבה זמן לא ייצא לי לראות לסביות מתנשקות ככה
ליידי. חוץ מהפעם ההיא שאני הייתי עם שתים כאלה, שלא באמת היו לסביות אבל בערב
ההוא הן היו הכי לסביות בעולם. טוב אז אין לי מה לנסות לדבר איתן אפילו, חשבתי
לשלם חשבון ולהמשיך עם הסיבוב שלי כשלפתע שוב הבחורה שאלה אותי משהו שלא כל כך
הבנתי "סליחה?" אמרתי לה ואז היא התקרבה לאוזן שלי ואמרה לי "חברה
שלי אמרה שאתה נראה טוב, מה אתה אומר לגמור את הערב הזה במקום אחר?" כמובן
ש'חזן' שלי לא איחר לקפוץ לו מהמכנסים ולרגע שאלתי עצמי האם אני נמצא בחלום בתוך
חלום ואיך אני מחר הולך לספר על האורגיה שעשיתי הערב "אני מוכן ומזומן"
יצא לי מהפה בילדותיות שלא מתאימה לי, אבל מה לעשות הייתי בלחץ! היא חייכה ולחשה
משהו לחברה שלה שהחברה שלה לחשה לחברה שלה "אז במה אתה מזמין אותנו על הבר
לפני שאנחנו מזמינות אותך במקום אחר?" היא לחשה לי. ה"בר שלכן כיד
המלך" יצא לי. מה קורה לי הערב?! שוב
פעם לא מתאים לי. מה לעשות שרציתי לתת לעצמי סתם סיבוב בחוץ ולא הייתי בכלל במצב
הרגיל שלי? באיזה תירוץ עלוב אני מאכיל את עצמי. בכל אופן הן הזמינו לעצמן כמה
שוטים של ערק, שלמתי הרבה אבל עכשיו הן יחזירו לי על זה בדרך שלהן.
"זזנו?" היא אמרה לי ולקחה את התיק שלה "רגע, רגע" אמרתי לה
והיא הסתכלה עלי. "לא מגיעה לי נשיקה קטנה?" "נשיקות אחר כך"
היא אמרה ואני מרגיש שנדפקתי ועוד מעט הן יפשיטו אותי ואז יגנבו לי את הבגדים
ויבחרו. הוצאתי סיגריה ובאתי לעשן "לא לא לא" היא אמרה והוציאה לי את
הסיגריה מהפה. "בלי לעשן" היא אמרה ואני בלעתי רוק והרגשתי מעט נבוך
ופחות גבר "טובבב.." ארוך עשיתי והרמתי את הגבות והלכתי איתן.
נכנסו למאזדה לבנה כשאני יישבתי במושב האחורי ליד הכונפה והבחורה היפה
נהגה והכונפה השנייה לידה. "אז לאן נוסעים?" שאלתי והן אמרו פה אחד
"תירגע חמוד" ואני לא נרגעתי. ככה נסענו קרוב לעשר דקות ואני שתקתי ולא
הצלחתי לחשוב על כלום כל הנסיעה. אולי קצת על איך אני אחרי זה חוזר לבית וכמה תעלה
לי מונית והאם בכלל יהיה לי מספיק כסף למונית לחזור. כמה נשאר לי בארנק אם היה לי
מאה שקל? ..שתיתי בירה שעולה עשרים שקל והן כל שוט שעולה שבע עשר שקל, ביחד זה
בערך.. רגע אני צריך מחשבון.. "טוב הגענו" הבחורה היפה אמרה ועצרה את
הרכב וכולם יצאו אחריה. הגענו לסביבת בניינים גדולה שהרבה סטודנטים בדרך כלל גרים
בה. הבחורה היפה התקרבה אליי והחלה לנשק אותי עם שפתייה הלוהטות, ואז הצטרפו שתי
החברות שלה וככה התחלנו להתנשק ארבעתנו בכניסה של בניין. "זהו זה, עכשיו אתה
רגוע יותר?" היא אמרה והביאה לי תפיחה על 'חזן' שהיה מוצק לחלוטין "בוא
אחריי היא אמרה ושתי הבנות הלכו אחרינו ונכנסו בכניסה של אחד הבניינים ועלינו
במדרגות. לפתע הטלפון שלי התחיל לצלצל. שיט זה הוא. עניתי "ירון איפה אתה? הגיע
לפה טכני מחשבים ואתה לא בחדר שלך, מתי הלכת בכלל?" שיט שחכתי לגמרי מהטכני!
"הייתי צריך ללכת דחוף לאנשהו אז תגיד לטכני לפרמט ולהתקין הכל מחדש ואני כבר
ישלם לו מחר שיחזיר את המחשב" אמרתי לו תוך כדי שאני עולה איתן במדרגות
"איפה אתה בכלל? ומתי יצאת? לא שמעתי אותך הולך" "עזוב, אני אספר לך
אחר כך" אמרתי וניתקתי. עצרנו. אני לא בטוח באיזה קומה אנחנו אבל אני מול דלת
לבנה. הבחורה הכונפה פתחה אותה עם המפתח ונכנסו לבית שהיה חשוך. "איפה
האור?" שאלתי "עזוב אותך, מי צריך אור?" אחת מהבחורות אמרה. בונאה,
שאני חושב על זה שחכתי את השמות של כולן או שהן בכלל לא אמרו לי אותן.. אני לא
בטוח ועכשיו זה לא הזמן לשאול, זה הזמן לפעול.
אחת מהן תפסה לי את הייד והלכנו בפרוזדור קצר עד שהגעתי לחדר אחר.
נכנסתי אליו והוא היה מסריח לחלוטין עם ריח של נבלה!. האור נדלק ומה שאני רואה על
הרצפה זה גופה רקובה של גבר! "מה לעזאזל?!" צעקתי והרגשתי איך אני הולך
להקיא "שיהיה לנו בתאבון" אמרו שלושת הבחורות ביחד ודחפו אותי קדימה
ונזהרתי לא לגעת בגופה של הגבר שכל ביטנו הייתה פתוחה ואכולה מבפנים. שתי הבחורות
הכונפות הוציאו סכינים גדולים מתיקן והכוסית הוציאה אקדח "תפגעי אבל בכף
הרגל" אחת אמרה "כן, אחרי זה הטעם המגעיל של ההרדמה לא ייצא לו מהגוף
ורק החרקים יאכלו אותו "אל תדאגו בנות" היא אמרה וכיוונה לרגלי ופספסה,
שתי הבחורות התנפלו עלי עם הסכינים שלהן ואז נזכרתי בבודה, כמה שהוא מניאק ולא יחל
לפרגן לי באמת. אז כמובן שהן לא יודעות שהן מתעסקות במקרה עם אחד שהיה שלוש שנים
ברציפות אלוף הארץ בנינג'יסו (אומנות לחימה) וסכין של כונפה אחת העפתי עמוק לתוך
ביטנה ואז היא נפלה ארצה. והשנייה חטפה כדור בבטן מהכוסית בראש עקב זה שהצמדתי
אותה לגוף שלי כמגן אנושי והיא חטפה את הכדור בשבילי ודחפתי אותה על הכוסית תוך
כדי שאני קופץ עליה, מפיל את האקדח מהיד תופס אותו בידי השנייה ויורה לה מספר
כדורים לראש. כן, ללא ספק הערב תהיה לי הרבה השראה.
הכנסתי את ידי לתיק של אחת מהן בשביל לחפש כסף למונית שלי, וגם
התקשרתי למשטרה דרך הטלפון של אחת וצעקתי למזכירה באוזן שבאו לרצוח אותי ושיבואו
כמה שיותר דחוף! ואז תפסתי את עצמי בידיים ובחרתי מהדירה ההזויה. הייתי בקומה
רביעית, הפעם ספרתי. ואז גם תוך כדי זה שאני רץ לכביש הראשי בשביל לחפש מונית
חשבתי על זה שמחר יש לי עבודה על הבוקר ואני חייב להיות ערני רגיל ואדיש. אסור
שמישהו ידע על ההתרחשויות של הערב. למרות שנראה לי שהוא כבר יודע.
תפסתי מונית ואמרתי לנהג את הכותבת של הבית שלי. בדרך הייתי מפוחד
לחלוטין והרגשתי שקיא עולה לי מהוושט "תעצור את המונית אני חייב
להקיא!" צעקתי והנהג הזדרז ועצר לי
בצד הדרך ואני התחלתי להקיא את החיים שלי כשהגופה האכולה ממיקודם רוקדת לי בראש עם
חוטיני. חזרתי למונית "מרגיש לא טוב אה?" הנהג אמר לי "זה
בסדר" אמרתי לו והמשכנו לנסוע. הגענו לבית שלי והיה לי מזל שלקחתי קצת כסף
מהבחורה כי אם לא היה לי כסף הייתי צריך לשטוף כלים בביתו של נהג המונית הזה כמו
שחשבתי בתחילת הערב בבר. שלמתי לו ואמרתי לו להשאיר את העודף אצלו.
פתחתי את ידית הדלת של הבית אך הבית היה נעול. שחכתי לקחת מפתח.
התחלתי לדפוק ולצעוק בשמו. שמעתי את מנעול הדלת נפתח והוא עמד מולי "איפה
היית ירון?" הוא שאל "עזוב העיקר שפתרתי את זה.. אני הולך להתקלח"
אמרתי לו וחתכתי לתוך הבית ועליתי במדרגות לחדרי ואז גם חשבתי האם לספר לו את מה
שבגללו ברחתי מהבית מקודם אבל חשבתי שאני ישאיר את זה למחר. אחרי הכל הוא המלאך
השומר שלי.
"אגב ירון" הוא אמר לי "היום תורך לשטוף כלים" –
"צחוקים" אמרתי לעצמי ונכנסתי
להתקלח.
הרבה השראה עם כלום חשיבה.
