בס"ד                                                                                               14.6.2011

בלילות לבנים/דויד סמוכה

בלילות של תוגה ושל עצב,

כשהלב בוכה מבפנים.

אני שוב ניגש אל הספר,

מתחיל לקרוא מזמורים .

בימים של כאב ושל סבל,

כשהקושי ניכר  מבפנים.

היד נשלחת לספר ,

להתנחם בקריאת תהילים.

בלילות לבנים של עינויי גוף ונפש ,

 בלילות מייסרים של כאב.

חרש חרש נושך שפתיים,

מתפלל  מהמיית הלב ...!!!

מתפלל לאלוקים שיושיע,

ומיסורי גוף ונפש יגאל.

בכיליון עיניים מצפה שהשחר יפציע ,

מתפלל למזור שהכאב ידעך.

תהילים פרק ו

א  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, עַל-הַשְּׁמִינִית;    מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב  יְהוָה, אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי;    וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.
ג  חָנֵּנִי יְהוָה, כִּי אֻמְלַל-אָנִי:    רְפָאֵנִי יְהוָה--כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי.
ד  וְנַפְשִׁי, נִבְהֲלָה מְאֹד;    ואת (וְאַתָּה) יְהוָה, עַד-מָתָי.
ה  שׁוּבָה יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי;    הוֹשִׁיעֵנִי, לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
ו  כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ;    בִּשְׁאוֹל, מִי יוֹדֶה-לָּךְ.
ז  יָגַעְתִּי, בְּאַנְחָתִי--אַשְׂחֶה בְכָל-לַיְלָה, מִטָּתִי;    בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה.
ח  עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי;    עָתְקָה, בְּכָל-צוֹרְרָי.
ט  סוּרוּ מִמֶּנִּי, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן:    כִּי-שָׁמַע יְהוָה, קוֹל בִּכְיִי.
י  שָׁמַע יְהוָה, תְּחִנָּתִי;    יְהוָה, תְּפִלָּתִי יִקָּח.
יא  יֵבֹשׁוּ, וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד--כָּל-אֹיְבָי;    יָשֻׁבוּ, יֵבֹשׁוּ רָגַע.