בשקיעת גווני הדכדוך

בשקיעת גווני הדכדוך, העולם נראה קצת אחרת.
האדמה החולית רכה מתמיד, מזמינה אל תוכה-
אותנו. לצעוד עליה יחפים, לנוע בדממה ולהאזין ללילה.
השמים השחורים ממטירים עלינו אהבה בצבעים קצת אחרים.

מתוך הפחד ומעל לשמי הארגמן, זוהי הזריחה במלוא הדרה.
ראשה עלי ושמאלי תחתיו, ימיני מחבקת בחוזקה, לא מרפה-
ממנה. ועד בוא האביב נלך כך שנינו ללא מטרה עיקרית.
בדממה, כוכב שולח חיוכו, פוסע בשבילו ונעלם, אך הוא עתיד לחזור ולמלא תפקידו.

החום פושט, הלב זורח במרחבים העצומים של העולם הזעיר.
האהבה אינה דועכת כי אם להפך, לבי מתמלא ברוך תחת הרקיע הזוהר-
תשוב אלינו אהבתנו במהרה בימינו ולא נחזה בענני הטל הממטירים עלינו גשמי ברכה
ושמנו לנצח ייכתב במקום בו הנצחנו אהבתנו הקטנה ושם נקבע גורלנו היא בי ואני בה...