בְּסִינִית אוּלַי

בָּצֵק דָּבִיק וְסָבוּךְ, לֹא, בִּצָּה טוֹבְעָנִית בְּעֶצֶם

כָּל מִי שֶׁדּוֹרֵךְ בַּמָּקוֹם הַלֹּא נָכוֹן אוּלַי

יַעֲבֹר דֶּרֶךְ טַבּוּר הָעוֹלָם וְיִנְחַת

בִּשְׂדֵה אֹרֶז בְּסִין.

וַאֲנִי הַצְּעִירָה מְבַקֶּשֶׁת אֶת יָדֵךְ הַחַמָּה כְּשֶׁאַתְּ מוֹבִילָה אוֹתִי בִּסְבַךְ זִכְרוֹנוֹתֶיךָ וְאַתְּ

נוֹתֶנֶת בְּרָצוֹן, אֲבָל אֲנִי הוֹלֶכֶת לָאִבּוּד.

זִכְרוֹנוֹתַי שֶׁלִּי מְהַבְהֲבִים כְּגַחְלִילִיּוֹת, נִדְלָקִים וּבְעִקַּר כָּבִים לִפְעָמִים

נִדְמֶה לִי שֶׁמַּשֶּׁהוּ כְּתוּב שָׁם

בְּסִינִית אוּלַי