שירים

הזמן, בְּעתַת יומם של ספנים
מתאפס לקו של גריניץ',
נושף ומתנשף מריאותיי
מעל גבעה צופה ל'ביג-בן',
מחייך לי אדמדם,
נשפך באש-גוון, מתריס על כל מסגרת,
כ-Hodgkin בבריטיות לא אופיינית.

גם כאן, הקיץ חורץ את רישומיו
ועלעליו קדים לקוד סמוי של רוח,
משיב פניו אל פניי, נושק להן, צהוב

תגובות