בעקבות חבר חסר

עבודה קשה, כסף קטן

 בלוז.

לרגל ציון 11 שנים להעדרותו של החבר מאיר אריאל מזירת חיינו. ובהקשר לדיון המתעקש שלי על הזכות להתפרנס בכבוד הרי מאמר שנכתב  במקומון הקבוצי שלנו. בשנות השמונים של המאה הקודמת והמלאה בהרפתקאות והגיגים.

הושאל מהזכרונות ומאתר מאיר אריאל

http://www.meirariel.net/Text.aspx?id=14

   פלצף פלסף

שוויון. אי שוויון. שוויון האי שוויון. אי שוויון השוויון.                                                              

שוויון: אנשים שווים ברמ"ח ושס"ה דמות וצורה וגודל ותנועה לידה חיים מוות חובת פרנסה. כולם נראים אותו דבר ממאה וחמישים אמה. או שלש מאות. לכולם תביעת אצבע וכו.

אי שוויון: אנשים שונים ביחסי רמח, שסה, צורה, גודל, תנועה, סוג הפרנסה, אין אדם דומה לחברו ממרחק ארבע אמות. לכל אדם תביעת אצבע שלו וכו – אך לו ורק לו ולא היתה ולא תהיה כמוה.

 שוויון האי שוויון: כל בני האדם שווים בעובדת הייחודיות והשונות. אם לכולם היתה משכורת ייחודית/שונה הרי תוספת עשרה אחוז לכולם זה שוויון האי שוויון: עשרה אחוז לכולם אבל העשרה אחוז האלה שונים מאדם לאדם.אי שויון השיויון: כל בני האדם שונים במיצוי השווה שבהם.

כל סוגי הפרנסה זה אי שויון השויון: שאותו אגודל מיצר דברים שונים. אותו קוטר מעגל יכול להיות בורג פתח צינורית פתח אורור וכו.

וכל אלה משמשים בעת ובעונה אחת בכל בני האדם וככל שכל אלה

מכובדים כן יש נחת לאנשים זה מזה.

אם בני האדם היו רק שוים – או שהיו רק שניים איש ואשה לבד בעולם או העולם לא היה יכול להתקיים כי כולם היו רוצים אותו דבר באותו מקום וזמן. ודי בהידחפות של אנשים אל פתח צר להמחיש זאת.

אם בני האדם היו רק שונים לא היה העולם מתקיים כי לא היתה שום הבנה ביניהם שום סימן מוסכם כולל שפה בעצם לא היו בני אדם כמושג אחיד כלשהו.

לפיכך כל דיון במילים מושגים האלה חייב להימנע ממסקנות כגון: כל בני האדם שוים" כנגד "אין שויון בין בני אדם".

חייבים להכיר בנס הגלוי שכל אלה קיימים בכל בני אדם שווים ושונים משתווים על השונות ומשתנים על השווה.

אחידים ייחודיים אחדים – יחידים – ומיוחדים     כל אחד יחיד ומיוחד

פרטי התגובה:
שם המגיב: גדי רוטשטין
כותרת התגובה: ככול שקשה העבודה כך, בישראל, שכרה נמוך יותר
תוכן: מדינת הפערים
צדק זר ומוזר
חור בכיס לרבים
ולמעטים דבר לא יחסר
 
חברה רעה צמחה
ללא חמלה
יד קפוצה, לב אבן
מעשי נבלה
 
והעם, כמו תמיד
 שותק!
 
עמוס:
העושקות דלים הרוצצות אביונים, האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה
 
קישור ליצירה:http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=65900
תאריך: 20/09/2010