האיש שאיתי

ארזתי מסכות של עצב
והשלכתי לים
מדי פעם הים גואה
והגלים זורקים אליי בחזרה
את המסכות
לפעמים הן מבקרות
ואני מרגישה יפה מול המראה
שרה על מלנכוליה אהובתי
עד שאתה בא
ומחייך לי את החיוך שבי
האחד שנשבר לי
ואז מאחה אותו בליטופים
ובלילות, עינייך דולקות בי
חיים.

תודה שבחרת בי
גם כשברחתי מעצמי,
תודה שהשבת אותי
משֶׁבי- ידיי

לילות של ירח מלא
אבל מחסיר תקווה
עיניים דומעות
רוח, קור, גשם
ואז הגעת, קרן שמש,
הבאת לי את האביב
שיפרח בגינת חיי

תודה שבחרת בי
גם כשברחתי מעצמי,
תודה שהשבת אותי
משֶׁבי- ידיי

דפים מפוזרים בחדר
דמעות שחורות על גבי דף לבן
אתה אף פעם לא תדע
איך בכיתי כשהייתי לבד
בלילות,
חובקת את חברתי, הכרית,
ואת צלקותיי.
מנגבת דמעות במטליות של כאב
הימים האלה שחשבתי
שזה טוב
שהרגשתי גדולה,
שאהבתי לבכות כמו הגדולים
במקום לשחק בברביות
ובחיילי צעצוע
בניתי לי סרטים
כתבתי לי שירים
על נערות עם שפתיים אדומות
על מוות ומלחמות

אז תודה שהראית לי
מה שלא ראיתי עד כה
תודה שהנעת את ידיי לכתוב
גם שירים שמלווים בחיוך
תודה לך
האיש שאיתי