קצוות מפוצלים (מתוקן)

בחורף האומלל ההוא

פתאום התחלת לדבר על צדדים אנושיים

שהצלחנו למצוא בין בתי היתומים

ברחוב אבן גבירול פינת משהו (זוכרת שצילמת?)

שם היכן שהמדרכה רכה

ומתגלשת אל אמבטיית תותים בשמנת

כן,

מעולם תל אביב לא נראתה לנו

כמו ילדה מנומנמת

אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי לאיזון

או לנימוק

וכל מה שנותר זה להשמין מרוב מחנק,

או לגלגל עשבי קנבס ירוקים

לתוך כדור מהונדס היטב

(בלי קצוות מפוצלים!)

 ולהשליך אותו במסדרונות-

נו טוב, גם זאת דרך לתקשר .

5.

אה כן,

גם נוכל לנעול את הכפכפים של

סבתא שלך

כמו שאת, נו, תמיד רצית

ולדבר נוסטלגיה ואידיאולגיה מציאותית

במרפסת שלך

למרות שאין לך מרפסת

והאמת,  גם לא ממש אידיאולוגיה.

(מה עם קצת פסיכולוגיה בגרוש?).

6.

אבל

תמיד נוכל לקפוץ לתוך המים

כי עדיין יש לנו מים

ועדיין יש לנו רגליים.

וסתם כי עדיין מותר לנו-

לשבור את הכלים.

7.

בטרם יופיע המבול

וישטוף הכל תחתינו