הסמטה הישנה

לחזור אל הסמטה של

השכונה הישנה

זה כמו לטייל באלבום התמונות

שמתעייף בארון וכמעט

קורס מכובד משקל

הזכרונות

מנפץ שברירי פרצופים שנטשת

בשביל להיות קצת יותר עצמך

ומכוון אותם ישר למטרה

אלייך, או אל מי שאתה

עכשיו.

לחזור אל הסמטה של

השכונה הישנה,

להריח את ריחות הסתיו

שהותירה הרוח אחריך

בימים שרצת עם גיא ואלון

בשדות מלוחים

ושרקת לבנות בחצאיות ורודות

וקצרות מדי , לא שזה מפריע

עד ש

האבא השמן והמכחיל של דנה

רדף אחריך עם מקל של מטאטא

ונפלת

לאמא אמרת ששיחקת כדורגל

והשריטות, נו – זה יעבור

הנה אני כבר עולה הביתה!

לעבור בסמטה של השכונה הישנה

להביט על הגבעולים החדשים לחייך ולהבין

שיש שם עוד חיים

גם אם לא הכל ממש זורם לכיוונך

וגם אם אבא של דנה כבר לא ממש

יכול לרדוף, או לרוץ או לחיות

לעבור בסמטה הישנה

להחליף אשליות של גינה ציורית

בחתיכת טיח מתקלפת

ובמודעת האבל הקרועה על הקיר

ולהבין שפספסת הרבה

גם את הלוויה של אלון

ולנסות ולהבין

לנסות ו...

לראות את את דנה הולכת

אסופת דמעות ושיברון

ומעליה גיא, אוחז בכל כוחו

במה שעוד נשאר

מהסמטה של השכונה הישנה

ולהבין שהיא כבר לא היא אבל

גם אתה כבר לא אתה

והיא תהנהן ותביט על פרחים נבולים

בין ידייך

ואתה תהנהן ותבין

שכבר לא תחזור יותר

לסמטה של השכונה הישנה