עקירה

 

 

במורדות שהרשתי לעצמי
להחליק
שוב לא טפסתי
העמק רמז לי לקרוב
ואנוכי התרציתי,
באחת הפכני גולה
בין נחליו הרבים
תפרחות שטופות טל
עינוגים של שמש וצל
וצבעיו החמים
כמו פוזרו במכחול ציירים
משכני אליו
אך גם מילא נפשי געגוע

ערגתי לפסגה הקרחת
כחתן בחופת כלולותיו
לכלה בלבן,
כיסופיי לביתי שבהר
הרוו את העמק
מלאוהו תוגה
והוא לא ידע
היחבקני אם יקיאני
כי גולה מרצון הנני,
לא אסיר