"ואאאווו
אוו ואאו ואאאאאוו אאוו
"אוי, סליחה. הייתי צריך לכתוב בשפת אנשים. ששכחתי שהם מלמדים אותו בחנות הזאת.
טוב, אז כך. היה פעם ילד שרצה לקנות גור - אותי. ודרך אגב, קוראים לי יולי — כנראה שנולדתי בחודש זה, או שהביאו אותי בחודש יולי או איזו שטות אחרת, לכן קיבלתי שם של חודש. לפעמים אני ממש מתפלא על הדמיון של האנשים. נו טוב. בכל מקרה, הילד — הוא התאהב בי מהרגע שראה אותי. אני זוכר איך הוא נכנס לחנות ורץ ישר אלי. הוא רצה לתפוס אותי ולחבק. אבל אבא לקח אותו ממני אל הכלוב עם בולדוג. אני לא יודע מה קרה שם, אבל האיש התחיל לבכות ולנפנף ידיים. אולי הוא רצה לעוף? הילד יצא יחד עם אביו. ולעולם לא ראיתי אותו עוד .
חבל, כי הילד מצא חן בעיניי מהרגע שהוא הניח את ידיו עליי. חיבבתי אותו, אך איבדה אותו לנצח. אני לא אשכח אותו. לעולם לא אשכח את האהבה הראשונה שלי. אני אף פעם לא אוהב שוב, אף פעם ... "
***
אבל החיים נמשכים גם בלי אהבה.
כעבור שבוע, ילדה עם אימא שלה באו לחנות ועמדו ליד הכלוב של הגור. ואז אימא הלכה לאיש, שתפקידו שם היה לדאוג לניקיון ואוכל של כולם, ונתנה לו כמה ניירות. אז הילדה לקחה את הגור החוצה וחיבקה. היא הייתה כל כך חמה והריחה טוב. הכלבלב אהב את זה, ליקק אותה בפרצוף ונרדם.
לאחר זמן מה, יולי התעורר במקום חדש. אם זה חדש, אז הוא חייב לבדוק אותו, ולכן הוא התחיל לזחול, ונפל. טוב, לא נורא, פשוט מישהו שכח לספר לו שהוא היה על הכיסא.
יולי הפך את עצמו על הבטן והתרומם. ואז רץ אל הדלת, אבל מישהו נתן לו מכה והוא נפל. הוא קם, הסתכל סביבו.
הוא היה מבולבל — מה קרה עכשיו? יולי לא ראה כלום. אז, הוא ניסה לעבור דרך הדלת שוב. ועוד פעם הוא קיבל מכה ונפל. טירוף! כלבים וחתולים!
הוא ניסה להשחיל את כף רגלו דרך הדלת אבל משהו עצר אותה באוויר. הוא חזר וניסה לצאת דרך הדלת בריצה ...
הרים את עצמו על רגליו, נפל מטה, עלה מחדש. מה פגע בראשו? מה זה היה?
הוא הלך רחוק יותר מן הדלת. עדיף לשמור מרחק מסוים ממנו. איך היא דפקה לו על הראש? טוב, שהיא תדפוק בראש של מישהו אחר.
יולי ראה את הילדה מתקרבת אל הדלת. הוא רץ כדי למנוע ממנה לפגוע בעצמה. אבל היא עשתה לה כמה דברים מוזרים ויצאה דרך הדלת. בזהירות, רגל אחרי רגל, יולי ניסה גם לעבור דרך הדלת. היא לא נתנה לו מכה הפעם.
הוא נהיה אמיץ כעת, ונתן מכה טובה לדלת. אוי! היא סטרה לו בחזרה.
הוא השאיר את הדלת לבד ורץ אחרי הנערה. הוא ניסה לתפוס אותה ברגליה. יולי קפץ, לא תפס ונפל על גבו. אבל זה לא כאב כי הוא היה על הדשא. הוא אהב את זה והתחיל להתגלגל שוב ושוב.
לפתע הוא הריח משהו משריח נפלא. הוא רץ אל המקום שממנו הריח באה ומצאה ערימה של קקי של סוסים. וואו! איזו ארומה! הוא התחיל לאכול את זה ואז נפל על ההרעמה והתחיל להתגלגל בה. הוא נמרח על פני פרוותו. איזה משחק נהדר להתגלגל בקקי, להתגלגל ולהתגלגל.
יולי שמע את הילדה קוראת לו. הוא רץ אליה וניסה לקפוץ לחיקה.
אבל היא סגרה את אפה צוותה לו לא לעשות זאת.
הוא נבוך. האם היא לא אוהבת אותו יותר? אבל עדיין, הוא מלקק את ידיה ...
אחרי חצי שעה של המקלחת, היא מחבקת ומנשקת אותו עוד פעם. הוא מלקק לה את האוזן, האף שלה והלחיים. הוא יודע, שהיא עדיין אוהבת אותו. גם הוא אוהב אותה. הוא ימצא איזה קקי של סוסים נפלא ויביא לה. הוא מצא משפחה כל כך חמה.
***
לאחר ארבע שנים הוא מצא כלבה כלבבו וכעבור זמן מה הוא נהיה אב לשישה. יולי ידע שגורים שלו ימצאו ילדים אחרים להיות חלק ממשפחתם. הוא היה עצוב על הפרדה, אבל קיווה שהם ימצאו משפחה טובה כמו שלו.
הוא סיפר להם על הילד, אהבתו הראשונה. הוא ביקש אותם לזכור לספר לילד, אם הם יפגשו אותו, שהוא לא שכח אותו אף פעם.
ואז הילדים שלו עזבו למשפחות אחרות.
ובכן, C'est la vie- אלו הם החיים! או אם אתם מעדיפים, C'est la chien vie- חיי כלב!
