הטלוויזיה
הייתה דלוקה, רפאל ואימו ישבו על הספה זה ליד זה וצפו בחדשות בסלון,
הם
ראו שהגיע איזה ווטרינר כשבידיו חתול שהבעלים שלו שהייתה אישה זקנה שמתה, הורישה
לו נכס בשווי שלושים מיליון דולר ויותר מחמישה מילון דולר "אתה יודע רפאל?,"
פנתה אליו אימו "היא הייתה צריכה להוריש לו את הכסף הזה רק בגלל שבגלגול
הקודם היא הייתה חייבת לו אותו" "טוב אמא.." אמר רפאל וקם מהספה
"לאן אתה הולך?"
שאלה
אימו "אני הולך לחדר, אין לי כוח לראות את השטויות האלה..".
125
שנים לפני:
השנה
1887.
"טוב,
כמה את צריכה?" שאלתי את מישל פמברטון אשתו של ג'ון פמברטון "אני צריכה
500 דולר" "ותזכירי לי בשביל מה?" "אני ובעלי רוצים לייצר
תרופה לכאבי בטן"
"ומתי
תחזירי לי את ההלוואה?" "בדיוק עוד שנה" הגשתי לה את הכסף
"וואי, מה זה תודה ירון!, עזרת לנו ממש" היא אמרה והביאה לי נשיקה בלחי,
לקחה את הכסף והלכה.
שנתיים
אחרי.
דפיקות
בדלת.
המשרת
של משפחת פמברטון עמד מול הנער שדפק בדלת.
"שלום,
זה משפחת פמברטון?" שאל הנער את המשרת "כן, מה רצונך נער?"
קוראים
לי מיכאל דההון, אני הבן של ירון דההון שהלך לעולמו לפני כשנה.."
"לא
מכיר" אמר המשרת וסגר את הדלת" מיכאל התעצבן, פתח את דלת האחוזה בחוזקה
וצעק
"גנבים!, תחזירו לנו את הכסף!, בלעדי אבא שלי לא היה לכם את המשקה השחור
הזה
שאתם שותים עכשיו!" המשרת בא מהר וסילק אותו.
מיכאללקח אבן וזרק אל אחת מחלונות האחוזה ושבר אותם,
מישל שהייתה מתחת החלון באותו הרגע נבהלה, הוציאה את פרצופה מהחלון וראתה את מיכאל
"אני קוראת למשטרה!" היא צעקה "גנבת!" מיכאל צעק לה
"תחזירו לנו את הכסף שלנו!" מיכאל צעק לה "אינני יודעת על מה אתה
מדבר!" "500 שקל שאבא שלי הביא
לך לפני שנתיים והבטחת להחזיר לו את זה אחרי שנה, מה גם שעשית הרבה כסף מההמצאה של
הקוקה-קולה שלך" צעק מיכאל וזרק עוד אבן לחלונה "אנחנו עוד נתנקם
בכם!" צעק וברח מהמקום.
הזמנים
עברו ואנשים מתו ונולדו.
123
שנים אחרי:
"ירון,
אוי ירון, נשארנו רק אני ואתה בעולם" אמרה לי דנה וליטפה את בטני.
"תראה,
יש לי ולך אחוזה כל כך גדולה ואני כבר כל כך זקנה וחולה ואין לי אף אחד בעולם
חוץ ממך ואחותי שאני והיא בקושי מדברות. כן, זאת
הייתה דנה פמברטון, נכדתה שלמישל פמברטון, תראו מזה- איך מעגל מסתובב חשבתי לעצמי
ופיהקתי.
"אוי, אתה
בטח עייף" היא אמרה לי והרימה אותי למיטה שלה.
כיסתה אותי עם
הפוך הלבן והעבה והביאה לי נשיקה על המצח. אני כבר שמתי לה רעל בתוך המים אם לא
חשבתם על זה, כל יום שם לה בתוך המשקה תרסיס נגד פשפשים שהיא שמה עלי במים.
היא כבר אישה
נורא חולה, אבל אין מה לעשות, בלעדיי לא היה לה את כל האחוזה הזאת,
משפחתה השאירה
אותי ואת בני משפחתי ברחובות והנפש שלנו הפכה לנפש של חתול, מה שגם מהר מאוד שגם
גופנו אחרי גלגול יהיה כזה. והנה, הבן שלי שהיה חתול לפני ילד אותי, את אבא שלו
פה, אמר לי איפה אני ועם מי יש לי עסק ומת.
לאחר כמה ימים
ראיתי את דנה כותבת צוואה ראיתי שהיא מורישה לי בה את כל הנכסים
ועוד
כל מיני, תראו מזה, איך היוצרות מתהפכות. בסופו של דבר מה שאמור להיות שלי
יהיה
שלי.
אחרי
כמה חודשים היא נפטרה סוף – סוף ובאמת הורישה לי את כל רכושה.
אחריכמה ימים אנשים הגיעו לבית ולקחו אותי, שמו
אותי מול מצלמה
כשאיש
אחד עם בגדים ירוקים מחזיק בי והוא אומר "החתול הזה רכש נכסים בשווי שלושים
מיליון דולר....." .
הטלוויזיה הייתה דלוקה, רפאל ואימו ישבו על הספה
זה ליד זה וצפו בחדשות בסלון,
הם
ראו שהגיע איזה ווטרינר כשבידיו חתול שהבעלים שלו שהייתה אישה זקנה שמתה, הורישה
לו נכס בשווי שלושים מיליון דולר ויותר מחמישה מילון דולר "אתה יודע
רפאל?," פנתה אליו אימו "היא הייתה צריכה להוריש לו את הכסף הזה רק בגלל
שבגלגול הקודם היא הייתה חייבת לו אותו" "טוב אמא.." אמר רפאל וקם
מהספה "לאן אתה הולך?"
שאלה
אימו "אני הולך לחדר, אין לי כוח לראות את השטויות האלה.."
נכנס לחדרו,
הדליק טלוויזיה וצפה בסיינפלד, כי רק שמה הדברים ברורים באמת.
