לכאורה אותו שיר

ואין שום סכנה באוויר,

יושב משורר בקפה וכותב,

יום רגיל,

לב העיר

כמה מטר משם

אלישע נכנס למרכז שיקומי 

למקרים הקלים 

ופונה כמו תמיד לאחות בדלפק

לקבל  כדורים במדה, 

נוגדי הזיות, לא צפויות

נוגדי חרדה,

נוגדי חזיונות עמוסי

זכרונות תת מודע.

כמה מטר משם

אחרי הגדר בספארי

שתיים דובים מביטות אדישות

בכיתות תלמידים מרעישות

מחכות לפקודה

לכאורה לא דובים ולא יער

ואין שום סכנה באוויר

יושב משורר בקפה וכותב.

יום רגיל,

לב העיר.

עוד רגע קט ותפרוץ לה קטטה שגרתית

חבורת נערים שיצאו מבית ספר

יתקלו באלישע ברחוב

יצחקו כמו תמיד יתקלסו בו

והוא מצידו יקלל.

שתיים דובים מהיער

יחזרו אל הכלוב בספארי

למנוחת צהריים

הקהל מסביב יתקהל.

לכאורה לא דובים ולא יער

ואין שום סכנה באוויר

יושב משורר בקפה וכותב

יום רגיל

לב העיר

לכאורה לא דובים ולא יער,

יום רגיל לב העיר

ואין שום סכנה באוויר

יושב משורר בקפה

כותב ועוזב

איזה שיר