אמן בסוף דרכו הוא שר

אמן בסוף דרכו הוא שר

הטרנד הנוכחי על פיו

כל אמן בעל שם עולמי

מגיע לישראל רגע לפני

שמצב הצבירה שלו הופך סרחני,

מעורר בי תהיות בנוגע לעילות:

האם זה לראות את ישראל ולמות

שבגללו הם נוהרים

בבגדים צמודים וזוהרים

עטויים על מפרקים שגרוניים?

או שמא חששם שאלוהים יסרב לקבלם

אם לא ידפקו הופעה לפני העם הנבחר

כי מי יודע, מחר עלול להיות מאוחר?

כך או כך

ואפילו אם נשמע קצת מגוחך,

הם כמו מנועי רכב

שנותנים ממלוא אונם רגע

לפני ששובקים ,

גם הם נותנים את הופעת חייהם

וברגעיהם האחרונים דבקים.

ובו בזמן אומני ישראל הוותיקים

במקום לדפוק הופעת חייהם בארצות נכר,

מתבזים בפרסומות מגוחכות עד לסופם

הדלפוני והמר.

נראה שעילותיהם מעט יותר בסיסיות -

כמו לשרוד בתודעה,

או ריפוד ימיהם האחרונים במעט איכויות

להמתקת השקיעה.

כי להיות אמן ישראלי

זה לא כבוד כל כך גדול

ומבחינה כלכלית

קוטעים להם את הפסקול

כשמוכרים אותם בזול.