כתב ידך

כתב ידך בקולך את אומרת לצאת אל העולם

לסגור בזהירות את השער ולאבד את החושים

בקצה הסמטה לא ביקשתי דבר

כשהציר מציר והפסל מפסל והמשורר עומד

מול האלוהים ערום

לעבור את ההר משני צידי הדרך

בכתב ידך משהו לא בורח

כך אומר הלב.

גם הצל הולך ומתרחק לפני שהכאב נרדם

ורק אצבע וסימן שמלטף באות שלא עבר

לאבד את החושים במה שנגמר

חלון פתוח לאנשים שלא רקדו את הקצב

שב או שתלך לעזאזל,

מבט שלומד לצאת מתוך עצמו גם בלי מלאכים

כשהצייר מצייר והפסל מפסל המשורר עומד

ערום מול אלוהים

לסגור בזהירות את שער גן העדן בעולם

שבו נמחקים ודמותנו שבה ממרחקים.

יש עוד חוב שלא נפרע כמו רגליים שלא יודעות

ללכת , רק בשר הגוף עוד חי

אצבע שמלטפת באור שלא עבר

מבחוץ תמיד נחזור לעפר.

ויש עוד רגע שלוקח את המילים ,כמו לא לזכור דבר

בקצה הסמטה להיות איתך ,ולא לחזור

לאבד את החושים במה שנגמר

בסופו של דבר הרוח תביא את המחר

כתב ידך בסימן שעוד לא שולם

בלהבות האש לצאת אל העולם.