אני לא מבין בני אדם.
אני לא מבין בני אדם מהסיבה שאם מישהו אצלם מת
הם בוכים ומייבבים עליו כמה שבועות אם לא כל החיים.
אצלנו הנמלים כל הזמן מתים אחים ואחיות ואנחנו פשוט ממשיכים הלאה.
כי ככה זה בחיים. אי אפשר לבכות על כל נמלה שנמעכת.
עכשיו אני נמצא במפגש האחרון והטיפשי הזה שהם עושים עם המת שלהם,
זה נקרא "הלוויה". הם עומדים שמה כולם, כל קרובי המשפחה,
וכל מיני אנשים זרים. ובוכים.
ואני שואל "על מה?!" – על מה לעזאזל אתם מתבכיינים?!,
כשאחיותיי ואחיי נמחצו ונאכלו
אני לא אמרתי כלום, ואפילו אגרתי אותם למקלו המזון שלנו לחורף הקרוב.
אז אחרי שכולם הלכו והמת שלהם כבר קבור אני קורא לכל חבריי הנמלים. מהר לפני שיגיעו אחייני
התולעים וירקבו את כל הבשר של הגוויה הטריה.
אז חדרנו מהר לתוך האדמה הרקה והקרה.
וממש אחרי הסדין שלו התחלנו להתחפר לו לתוך הבטן.
אחרי מאמצים ממושכים של לעיסת בטנו חדרנו לתוך בטנו סוף סוף.
וכשפלשנו לתוך חלל בטנו גילנו שהוא ריק לחלוטין!. מה שהיה מוזר חשוד
לחלוטין.
לא הייתה קיבה, לא כבד, לא לב, המעי הגס לא היה במקומו, ולא נדבר גם
על הלב שלא
היה שמה. פשוט חלל ריקני לגמרי!.
אלו בטח התולעים הארורים האלו!, הם עשו לנו תרגיל ונכנסו לו דרך
האחוריים שלו וגמרו לו
על כל הבטן עוד לפני שקברו אותו. אבל השאלה היא איך הם עשו את זה?.
אחרי כמה שניות משהו נפל על ראשי, משהו רירי וארוך.
זאת הייתה תולעת. "היי!, תזהרי לאיפה שאת נופלת!!" צעקתי
עליה.
"מצטערת" היא אמרה "לא ראינו שהוא פתוח כבר" ואז
התחילו ליפול עוד מלא תולעים.
ותולעת אחת אמרה "בונאה, אספתם מהר את כל תחולת בטנו.."
"אז זהו שאנחנו לא" נמלה אחרת השיבה לה.
משהו מוזר קורה כאן חשבתי ואז איזה תולעת אחד צעק מרחוק "אני
יודע מה קרה כאן!"
הוא החזיק פתק בידו, ואז אמר "בפתק הזה רשום בדיוק מה קרה כאן,
ולמה אין כאן
שום איבר פנימי!" כל הנמלים והתולעים התקבצו סביבו ושאלו במתח
"נו, מה קרה כאן?"
"אני לא יודע" הוא השיב.
"מה זאת אומרת "לא יודע", הרי אמרת שרשום בפתק מה
קרה".
"נכון, כתוב בו. אבל יש בעיה"
"מה הבעיה?!" צרחתי עליו
"הבעיה היא שאינני יודע לקרוא" השיב התועלת.
אני באותה שנייה נפלתי על
ראשי מרוב ייאוש, התקדמתי אליו, לקחתי את הפתק מידו,
ודחפתי אותו לצד.
קראתי את הפתק
בפתק היה רשום ככה:
"תודה על תרומת
האיברים,
בברכה צוות בית החולים.
המחלקה לתרומת האיברים
העולמית."
זה מסביר הכל.
"אממ..." אמרתי
"מה אממ"! שאלו אותי כולם
"רשום פה דבר נורא מעניין" עניתי
"מה רשום שמה?!" הם אמרו וכמעט השתגעו.
"כתוב פה שכל התולעים צריכות להשאר בתוך ביטנו של המת הזה
במשך שבוע שלם ולא לצאת"
"באמת זה מה שרשום בפתק?!" שאלה אותי תולעת טיפש ואני עניתי
לה בחיוב.
"אוקיי" נעשה מה שכתוב בפתק" היא אמרה ואמרה לכל אחיה
התולעים
לעשות כמותה.
"טוב!, אנחנו יוצאים מפה" צעקתי לכל עבר אחיי הנמלים.
הרי עוד כמה שניות ימות לו עוד איזה בן- אדם ויהיו שמה עוד אנשים
שיבכו עליו.
הרי אסור לחקות בסבלנות. עוד מעט יגיע החורף. ואנחנו לא כמו בני האדם
לא בוכים על כל אחד מאיתנו שנופל. להפך, אנחנו נתענג ממנו.
אז יצאנו מהקבר, וחיפשו את האדם הבא שהולך למות.
.בעזרת ה'.
