זומבי

החלטתי שאני צריך לסבול מעט פחות
לחשוב על העתיד ולתת לו לזרום לאט
להביא בחשבון שכנראה אני מפספס המון
הספר חשוב יותר מהן כי הוא תמיד איתי

נשבר לי לשבת כל היום ולחכות לנס
פעמיים בשבוע של זמן פנוי שהולך לפח
צריך לעצור עכשיו והאחריות תבוא ממני
ה"זמנים הקריטיים" הללו לא יחזרו לעולם

אנשים מלמדים אותי איך לחשוב ולראות
אני בלחץ שאני מפגר אחרי כולם
נוהג להשוות את עצמי לאנשים אחרים
מדמיין אותי בתוך ראשם רק בשביל רגע אחד

אבל זה חייב להשתנות
רוצה להכתיב קצב שיתאים רק לי
אבל זו תחרות פסיכולוגית ואני חייב לנצח
הרמתי ידיים מרוב בגלל חוסר שינה

אני חי בתוך בועה ומחשבות מצומצמות
מתהלך בחלל כמו זומבי חסר יכולות
יש לי רק דבר אחד בראש והוא מפריע
אני לא מסוגל לעשות דבר מלבד לבהות