אונס? פרק אחרון

אונס – פרק אחרון (לא בערך)

סגרתי את הדלת של השובך של משרדי בחבטה, אמות הסיפים רעדו. דפקתי על השולחן ושאלתי:

"את בטוחה שנאנסת?"

"כן" לחשה

"מה כן, מה, דברי, מה הסיפור שלך?" צעקתי בגרון ניחר ונשנק כתוצאה מדו שיח בין ראותי לניקוטין.

"אבל הוא אנס אותי" אמרה ודמעות זלגו על לחייה

"הוא אנס אותך כמו שהוא אנס אותי יקירתי, כדאי מאוד שתספרי את האמת, אחרת מצבך יהיה רע ומר ונמהר. אני לא יודעת אם את מבינה איזו האשמה חמורה זו אונס, את עומדת להכניס בחור שאולי לא עשה לך כלום ל-20 שנה לכלא. את מוכנה להתעמת איתו?"

היא הנידה את ראשה בשלילה.

"אני, אני לא התכוונתי לעשות את זה" גמגמה.

"אז למה עשית את זה?"

"כי הייתי חייבת לתרץ את אבדן בתולי למשפחתי".

"ואיך בדיוק איבדת את בתולייך אם יורשה לי לשאול, ונראה שיורשה לי כי לאור התיאורים שלך בנוגע לפוזיציות בהן הוא לכאורה אנס אותך, צפית בלא מעט סרטים כחולים!"

"היה לי רומן עם גבר נשוי במשרד שהבטיח להתגרש ולהתחתן איתי אבל בסופו של דבר הוא נשאר עם אשתו ואני רציתי לנקום בו."

"אז למה לא נקמת בו אלא בבחור שאת בכלל לא מכירה?"

"כי הוא ערבי".

"הבנתי חביבתי. אז עכשיו אני מודיעה לך שבכוונתי להמליץ להעמידך לדין על מסירת הודעה כוזבת". לאה הלכה אבלה, בוכייה וחפוית ראש.

מצד אחד כמובן שמחתי שעליתי על הבלוף שלה ומאידך התעצבנתי על הימים והשעות שבזבזתי בגלל גחמה של בחורה מטומטמת.

דיווחתי לממ"ז על ההתפתחויות והוא שאל מה בכוונתי לעשות. כשאמרתי לו שבכוונתי להעביר את התיק לפרקליטות להגשת כתב אישום, הוא ביקש ממני לרדת מזה.

"אל תעבירי את התיק, בחורה מסכנה".

לא עניתי, השפלתי את ראשי ואמרתי בליבי שילך לחפש מי ינענע אותו. כן אעביר את התיק.

גם חנוך לחץ על לא להעביר את התיק אך העברתי אותו למרות הכל. תמיד אהבתי לסרב פקודות.

בסיום המשפט, נגזרו על לאה 6 חודשי עבודות שירות ו-3000 ₪ פיצוי לרמי. נכון שביחס לעונש שהיה נגזר על רמי אילו לאה היתה מצליחה במזימתה היה גבוה בהרבה, העונש שנגזר עליה בטל בשישים, אך שמחתי שבכל זאת היא חטפה ושרמי ניצל ממאסר שווא.