שירים

היא אשר עמדה תחתם

בועת כאבי כמשחק היא ביני ובין סביבתי המתהווה.

צורתה נחקרת בדקדוק- המשווע לשלמות העצמים המשתנים תחת עיניים בוחנות ומלטשות-לשם הכחדתה.

וכאשר מבעד לזגוגית נמצא כי ילדים הינם אזרחי העינית,
לא נותר לי אלא לקום בבעתה
 ולהותיר אחרי את שובל חלקיקי בועתי המתפרקת.
 
זהו אינו שיר
כי אם תחושה בוסרית בהתהוות.

תגובות