בין גברת ואדון

עמדי כאן מול האור גברת

בשעתי זו הדוהרת

צינה מכה ומסחררת

ראו זאת המנומרת

כאן אל מול הפנס

אהיה לך אהיה כננס

ולי לחזר אלייך די נמאס

(איך שהזמן לו טס)

מה לעשות

אולי תלכי לקניות

ותבייתי לך אחר מן החיות

וכשתהיה מנומסת ואותך אשוב לראות

אומר

אין עוד גבירה שכזאת

הב לי הב מניפה 

נוצצת זוהרת אחת מטריפה

העיר הזאת אותי מעייפת

איך אני בשיר מתעלפת

אולי מטריה חיננית

כזאת שלעומתה אין שנית

וודאי, וודאי אינך הביישנית

(יותר נכון כל כך צבעונית)

מה ביקשתי

שתהיה לי נאמן

ובנה לי בית עם גג קטן

לא שחלילה תצא במחול

כי הו אז

לא תוכל אותי לסבול

ובשעת פנאי לה נהדרת

הפוסעת כך בין שביל וקרת

תחת פנס אני הניצבת

ודפיקותיי רבו כבשבשבת

אמור נא לי אמור אדון

האוכל בשקט ללכת לישון

ואחרי שיתפוגג לו זה העלבון

ימשיך כמקודם אותו שעון

ובסוף

הו גבירה מחלי נא לי

אותך להיות וודאי לא אפשרי

ולנפשך בצלמך אעזוב

על כס הרקיע הטוב

(וכך הלאה בהמשך הרחוב)

ובשבוע הבא שוב יהיה אותו הדבר

כי השיר לשלווים אכזר

הכו במצלתיים ותוף

הו מה יהיה הסוף, מה יהיה הסוף

כך היה זה כל שבוע

במצב שלנו די רעוע

כך יומם הוא מראשון עד שבת

היה נמשך לעוברי האורח לאט לאט

הוא היה אותה משגע

ואולי ליופייה היה יודע

שאין עוד אחת שכזאת

ולהטרידה היה ממשיך לנסות

והיא אותו הייתה מעבירה

קמט וקמט הוסיף לה לנערה

תסכול מוצלח לגברת ואדון

פשוט טירוף ממש שיגעון

הכו בתוף ומצלתיים

ולפני שנסגרות להן הדלתיים

אולי אחר יהיה שבוע הבא

(למישהו יש אולי איזה שהיא נדבה)

כל שבוע ואולי לא

ואולי בעצם כן – עם עלמה שכזאת

איך זה יהיה משבת עד ראשון

איך זה יהיה – מיני סימפוזיון

נסו לדמיין זאת כן כל יום

הרבה יותר גרוע מנגיד אתמול או שלשום

אותו לו רק קצת הייתה מעריכה

אחד באמת יקר מפז הייתה מרוויחה

איך הוא איתה סחב – זאת אין לדעת

באהבה – זאת אהבה – שד ושחת