הרהורי כפירה על פרס נובל לשלום

לו לא מרטתי לחלוטין את גבותיי

כמו נוצות מתרנגולת,

הייתי זוקפת לפחות אחת מהן

בתדהמה ככרבולת.

על מה ולמה הוחלט לזכות את אובמה 

בפרס נובל לשלום,

האם בגין כושרו הוורבלי ויכולותיו לנאום?

או שמא על יכולתו להפוך כל מקום

בו הוא מופיע להיפודרום?

ואולי מדובר באפליה מתקנת לבעלי עור שחום,

כי אז יש בכל עניין הפרס משהו פגום.

יש לו הופעה כריזמטית בהחלט

והוא גבר נאה, שרמנטי ומסוקס לתלפיות,

ששואף להנחיל לעולם (כמעט) שוויון זכויות.

פריצת הדרך העולמית היחידה שהתוותה אולי

את שיקולי וועדת הפרס היתה

שאובמה  "כמעט" הצליח לממש את איום

הסנקציות על איראן,

והצליח "כמעט" להקפיא את בניית

ההתנחלויות בעודן באיבן.

טרם נשתל העץ שממנו יופק

הנייר עליו יודפסו קבלותיו,

ומה יקרה לפרס אם לא יהיה

כיסוי להבטחותיו?

הוא עדיין לא הספיק לחמם

את הכיסא עליו הוא יושב,

וטרם הטביע חותמו בכדי להיחשב,

אפילו הירקות ששתלה  מישל בגינה טרם נבטו,

ובעניין סוג הכלב החדש רק אתמול התחבטו.

לא, עיני לא צרה בו,

אך אם הקריטריונים הנ"ל

מזכים בפרס,

אזי כל המעמד מרוקן מתוכן ומסורס!