המשיח כבר כאן

בזעם אשליך חצי אל השחפים
בעודם פועמים את ליבי האחר
אשלח בם גפרית ועשן תמורות
כי מעופם הינו מעוף האשליה
צעדי, שקופים הם
וטעותי היא משכבר הימים
כי יסודות קיומי
מושתתים על עבר
הנחת היסוד כי משאלות עברי
מרמזות על העתיד
היא טיפשות של חברה
ששבויה באשליות
כי הכל תלוי באחר

מורי הוא העתיד

חצי דוהרים
כעדר בהמות אדם
מפלחים את גוויות הפילוסופים
ואלו משתיקים את צעקותיהם
כי לא רוח היא שנעה
אם כי אבדון הקולקטיב

היא עומדת על הסלע
אל מולו של ים
ידי קורעות מעליה
את תמימותה
ובינות לירחי הלילה
אני חש את דם הבתולה
זורם את גלי המצבה
מצבת השכחה

לקול תרועת החצוצרה
אני נותן לגופה
לצוף בינות לפרפרים
שכן ברכת חיים

אין

בתוך דימעת ילדה

אנשי עירי
אבודים הם
וקשובים לקול מצלצלים
ליבם נדם
ויהלכו כעבד אחרון
לפרעה

עשיתי מדבר לביתי
כי את קולו אני יודע
ויתן לי מבוקשי
שדות של דם חברה
להלך בם


גדלתי בין שאלה לדממה
נתתי את ליבי
לרוצץ את סלע החטאים
ושם שוכבים הם
מחכים למשיח
שיבוא

אני הוא המשיח

למה? ככה!