ביצה שנולדה בערב שבת – כתב אלי פרץ
ישב האברך ודף הגמרא ניצב מולו, אחוז בשרעפים, ישב ומולל בפאותיו, סלסל וסתר, קלע וסתר ולבסוף החליקן אל מאחורי אוזנו. כולו שקוע בסוגיה שלפניו, 'ביצה שנולדה ביום טוב', בית שמאי אומרים, תאכל. ובית הלל אומרים לא תאכל והלכה כבית הלל. וכי ניתן להעלות על הדעת שביצה זו תופקר, רחמנה לצלן, ולא תגיע למדפים ברשתות השיווק היוצאות במבצעים מדי יום ביומו? ישב וחישב, כמה ביצים נולדים ביום טוב בלול שבו מקרקרות אלף מטילות וכל תרנגולת קורעת, תרתי משמע, ומטילה אחת לשלוש שעות ביצה. ישב וחישב, ויצא שבפרוס עלינו יום טוב בן עשרים וארבע שעות, יהיו באמתחתנו שמונה ביצים לכל תרנגולת, בעוד שהאברך, מיודענו שקוע בסוגיה, מביט במילים המרצדות, שואל הוא, מה דינם של שמונת אלפי ביצים שנולדו ביום טוב. ישב ומולל בפאותיו, סלסל וסתר, קלע וסתר ושוב החליקן מאחורי אוזניו. הישיר מבטו אל דף הגמרה, אין ספק כי בית הלל לא הוגיעו את מוחם לכדי מחשבות על יותר מביצה אחת שנולדה ביום טוב. ומה דינם יהיה של שמונים אלף ביצים בלול בן ריבוא תרנגולות מטילות. ובין שהוא ממולל בהן, מסלסל וסותר, קולע וסותר ולבסוף מחליקן אל מאחורי אוזניו, מתעצמים המספרים ובעיני רוחו נבקעים אחוריהן של עוד ועוד תרנגולות וקרקוריהן נשמעות בין כתלי בית התפילה. קם האברך ממקומו והצטרף אל עדת המתפללים שהחלו זה עתה בתפילת מנחה, אך הביצים לא הרפו ובמוחו, בין קרקור לקרקור שמע את הנקישה בעת שעוד ביצה חברה לחברתה וכשהגיע בתפילה ל 'משיב הרוח ומוריד הגשם' החל ברד של ביצים אופף אותו וריבוא ריבואות של תרנגולות מקרקרות סביבו. נשא מבטו למרומים ואמר בכוונה יתרה את 'תקע בשופר גדול' שהביצים ירפו מעט וקרקורי התרנגולות יידמו. ומטר הביצים מרחף באוויר כשלג שראה אשתקד בעת שביקר בירושלים ונערם למרגלותיו ומכסה את רגליו עד שהגיע לברכיו, למותניו, לצווארו ולבסוף כיסו הביצים את ראשו וברקע מקרקרות התרנגולות בצחוק גדול ולפתע נדמה לו שהן קוראות גם בשמו, "שאולי, שאולי," ושתי ביצים נחתו, כל אחת בעין מעיניו, והנה נשתקפו החלמונים כשני המאורות הגדולים, בימנית ראה את השמש לממשלת היום, ובשמאלית, באורו העמום, ראה את הירח לממשלת הלילה. והתרנגולות קרקרו בשמו ביתר שאת, "שאולי, שאולי," ושוב "שאולי,שאולי," ניסה להדוף מעליו את התרנגולות המקרקרות בשמו, אך בשל כובדן של הביצים, ידיו לא נענו. ובעוד התרנגולות החלו מטלטלות את גופו, פקח את עיניו, ולהפתעתו כי רבה, היה מוכן להישבע שהרב גוחן אליו ומטלטלו. "אתה בסדר שאולי?" והאברך לא שעה לנימה הדואגת בקולו של הרב וכמו חזר לדף הגמרה וקרא את הכתוב בקול רם, "ביצה שנולדה בערב שבת, בית שמאי אומרים יאכל ובית הלל אומרים לא יאכל והלכה כבית הלל" ולפתע כמו הבזיק במוחו פתרון הסוגיה המשיך בקולו הרם "ובצאת השבת מותרת".
