חמוץ מתוק

רגשות צבועים בשחור לבן

רגשות צבועים במציאות וחלומות,

רגשות חמים כמו לילות קיציים

רגשות קרים כמו מבט שמנותק מהלב.

אותו מבט מנותק

לא אוהב,

גם לא שונא

ספק אם מביט בכלל.

והעיניים הבוערות

חודרות לנשמה, קורעות ומקפיאות אותה

ועם זאת מעניקות הרגשה חמימה,

שמעלה חיוך קל על הפנים.

חיוך קטן, חיוך תמים,

כזה עם גומות שעושה חשק

לכל המבחינים בו, המשתוקקים לו,

לחייך גם כן.

והחיוך שפורח בהמון,

מעלה געגועים שקטים

שלא מוכנים לשקוע בעבר,

עולים וצפים מזיכרונות של אהבה מתוקה.

אהבה מתוקה, ישנה,

השאירה מאחוריה שתיקות מביכות,

שתיקות מחרישות,

שתיקות שעם הזמן הפכו לכאב.

ומהכאב הזה

אני מצליחה להתחמק, להתחזק,

מצמיחה לעצמי כנפיים

ומצליחה לרחף הכי גבוה שאני יכולה.

תמיד היית ונשארת הגיבור שלי

שהציל אותי מכל החלומות הרעים

שקרעו אותי, שברו אותי, פצעו אותי.

כן, טוב לדעת שהיית הגיבור שלי.

זיכרונות מתוקים,

השאירו מאחוריהם שובל

של דמעות חמוצות

ובמקביל השאירו טעם מתוק.

געגועים חמוצים,

לא נותנים לזיכרונות

לאבד את טעמם

ואף ממתיקים אותם יותר משהיו.

לאחר שהותרת אותי כאן לבד,

נשארתי איפה שאתה החלטת להתייאש

כדי לספר את הסיפור שלי,

שלך.

זה הסיפור הקטן שלנו,

הזיכרון החמוץ מתוק

שנשאר לי