יום של בשורות

יום של בשורות – כתב אלי פרץ

בוקר של שיגרה, ישבתי מול המסך המרצד עם הקפה של הבוקר כשאיש החדשות מודיע על חדשות מרעישות, נער המתגורר בעירי ראשון לציון נהרג בקטטה בין נערים. אינני מכיר את הנער, אבל לא צריך להכיר את הנער כדי שאתאבל על הנעורים שנגדעו באיבם, על הניצן שלבלב ונבל ללא עת. מלא מחשבות על הזוועה שהפכה לשגרת חיינו יצאתי לדרכי לפגוש לקוח כדי להגיש לו הצעת מחיר על עבודת אינסטלציה בוילה שהוא מתכנן לבנות. מספר הטלפון שלו היה בזיכרון של הסולולרי שלי, לחצתי על  'סנד' כדי להודיע ללקוח שאני בדרך.

 "את אלברט בבקשה." אמרתי לקול הנשי מעבר לקו.

 "הבוקר יצא לג'וגינג ובדרך נפטר."

הייתה התשובה הלקונית שהשאירה אותי המום. בצומת הראשונה פניתי 'יו טרן' חזרה הביתה. החלטתי על סיבוב נוסף של קפה, אבל הפעם ביקשתי מאשתי , שעמדה במטבח, שתכין.

"צריכים ללכת לניחום אבלים היום." אמרה בעוד היא מניחה את כוס הקפה על השולחן,

 "מי עוד נפטר?" שאלתי,

"השכן קיבל דום לב בשנתו, בליל שישי."

חשתי מועקה בליבי, איך קורה אירוע כזה לאדם צעיר ככ, לא מלאו לו חמישים.

 "קברו אותו אתמול בלילה במוצאי שבת" הקדימה ואמרה לפני ששאלתי.

"שכחת שאנחנו מוזמנים לאירוע?"

 "אה כן אתה צודק," אמרה "נלך מחר?"

 "כן." עניתי ולגמתי לגימה ארוכה מהקפה.

 תשישות אחזה בי, שכבתי על הספה ונרדמתי. שינה לא שקטה עברה עלי ואולי אפילו חלמתי, לא זכרתי דבר מהחלומות שכמו היו לרסיסים בוהקים שהתפזרו בחלל. כשהתעוררתי, הבטתי בשעון, וכשנוכחתי שהשעה מאוחרת, עליתי למעלה להתקלח. המים החמימים אוששו אותי, הפקרתי, אפשר לומר, אפילו את נשמתי למים המרגיעים. בעוד אני כהוזה מתחת למים הקולחים, נשמעה נקישה קלה בדלת ואת אשתי שואלת אם אני שומע.

 "משהו מעניין?"

 "הודיעו בחדשות שהבן של אילן רמון נהרג בתאונת מטוס."

 דממה עטפה אותי, כמו הייתי בלב קונכייה עת שאון המים הקולחים מחרישים אוזניים, באחת, עלתה בעיני רוחי דמותו של אילן רמון בתוך החללית, משוחח עם אריק שרון כשלמעשה מדבר אל כל העם בציון, ועכשיו הבן, וכמה כואב, עם אותו גורל. המים המשיכו קולחים ושוטפים דמעה שניקבתה. יצאתי מהמקלחת, התלבשתי וירדתי לקומה התחתונה,אשתי מכינה את מעטפת המתנה לזוג הצעיר שהיום נחגוג בשמחת חתונתם. השתדלתי להסתיר את סערת רגשותיי ויצאתי מפתח הבית. "לפחות האירוע האחרון, ביום המשוגע הזה, מסמל התחלה חדשה." אמרתי לעצמי והתיישבתי מאחורי ההגה.