יותר טוב

אני רואה אותך נשבר במראה, מיליון חלקים נופלים ממך,

כמו טיפות מים מלוחות שזולגות מהעיניים ולא נגמרות אף פעם,

רק מתנפצות מהכאב, אני יודעת שזה באשמתי...

הזיכרון, התמונה הזו שתקועה בראש,

ההשתקפות המטושטשת שלך,

זה כל מה שנשאר לי ממך.

רגע לפני שהזיכרון נמס,

אתה עומד מולי אילם,

לא מוציא מהפה את המילים שכל כך רציתי לשמוע...

אחרי כל כך הרבה רגעים כואבים,

אתה מחליט להיעלם, כאילו בחיים לא היית שם,

כאילו בחיים לא היית שלי.

ורק אתה יודע, איך לעלות לי חיוך על הפנים,

ובו זמנית... לשרוף אותי מבפנים.

אני יודעת שאני צריכה לתקן את התמונה שנהרסה,

אבל אני רק פוצעת יותר, חופרת עמוק יותר בבשר...

אני מרגישה שאני טעות,

כל הכאב נחרט בתוכי, נשאר שם, לא ניתן למחיקה.

אני מרגישה שכל צעד שנעשה, הוא עקום,

והצעדים טובעים בבטון שהספיק להתייבש מזמן...

וכשאני מביטה אחורה, זה נשאר שם,

רק כדי להזכיר מה לא תיקנתי, מה הרסתי, איך הכאבתי.

לא מגיע לך לעבור במערבולת שנכנסת אליה באשמתי,

לא מגיע לך להוריד דמעות של דם,

מגיע לך הרבה יותר טוב.

אני מצטערת על כל הברה שחתכה אותך,

על כל מילה שתלשה לך את הלב מהמקום,

על כל משפט ששרף לך את כל הרגשות.

אני מצטערת שכאבת כל כך בגללי.

 אני מצטערת שהייתי כל כך מנותקת,

לא נתתי לאהוב, לא נתתי לשמוח, לא נתתי להרגיש.

כי אני יודעת, יודעת שמגיע לך הרבה יותר טוב.

אני רואה את ההשתקפות שלי במים,

היא מטושטשת כל כך, מעוותת, הפכתי למפלצת,

הכאבתי לך, ועכשיו כואב גם לי... אני לא התכוונתי באמת.