נוק אאוט

עיני לוז ירוקות,

שיער בקבוקים  ארוך,

מכסה צוואר איילה,

המסיים גוף לתפארת,

בנויים חמוקיו בידי אומן,

עוצב בידי פסל,

אך לקח פאר של טבע.

כך נכנסת מבעד לדלת, פרפורים בבטני,

מחול רגליים לא רצוני,

מעט מזיע ,

הדעת מבולבלת,

גמגום קטן עם חיוך אווילי,

פושט לאורך פרצופי.

אני שחשבתי לתומי,

שחוסנתי מהגזע הנשי,

חשתי כמו בן עשרה מחוצקן,

קפאתי במקומי,

בוהה, בוחן, מתלבט,

לפתע נעלם לו כל אוני,

נשארתי עירום.

תשוקה חלחלה לאורך גווי,

צמרמורת בעמוד שדרתי,

מפלס דרכי בינות לאנשים,

עיניי יוקדות מאירות,

עינייך פגשו בשלי,

חיוך פגש חיוך, נשבע שלחשת,

אך אני מרחף מעל לא שומע.

חלפת על פני, אוחזת בבן זוגך,

כתפך חככה כתפי,

זרם הכה בגופי,

צחוקך המתגלגל חדר לאוזני,

ערב כל כך קשה עבורי,

נוק אאוט ישר לבטני,

איך את לא שלי?