אַתְּ

אַתְּ כְּאוֹתוֹ שָׂדֶה חָרוּץ אַךְ צָחִיחַ.

נְטוּשׁ תִּקְוָה, אוֹטֵם אָזְנָיו

עֵת בַּצֹּרֶת שׁוֹאֶגֶת בּוֹ.

אַתְּ יְכוֹלָה לִרְאוֹת

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת אֵיךְ

הָעֶרֶב כּוֹלֵא צְלָלִים טְווּיֵי דְּמָמָה.

אַתְּ פּוֹחֶדֶת לְהִלָּכֵד בְּכַפּוֹת

הַתּוֹדָעָה הָעֵרָה    

וּבּוֹחֶרֶת לְהִמָּלֵט אֶל חֲלוֹמוֹת 

אַךְ כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹמַעַת עַל חַלּוֹנֵךְ

תּוֹר מְרֻגָּשׁ מְהַמֶּה

הֶמְיָתוֹ מְפַיֶּסֶת בָּךְ קִמְטֵי צַעַר.