נערת העגבניות שלי

אספר לכם סיפור

כי רק על עצמי אספר ידעתי

וזה כואב. חד.

הסכין הזו יותר חדה מהקודמת.

הוא חתך את העגבנייה

וחשב לעצמו

"הסכין הזו יותר חדה מהקודמת"

ולמרות זאת –היא- מתה

מהחוד הלא חד

הכהה

זה היה כנראה יותר מדי בשבילה

היא נועדה לידיים רכות

או למוות בלהבות

לכו תבינו,  נשמות קדושות..

"את חסרה לי" הוא חשב

או כעס או שתק או צעק או בכה..

את חסרה..

אהובה יפה שלי..

המלח של דמעותיי,  הקשת שעל מיתריי,

גונחת, צורחת, בורחת,

הו! מה לא עשיתי בשבילך..

ואת צונחת..

יפתי, אהובתי..

וכבר אזלו הכינויים.

את, נערת העגבניות שלי..

"הייתי פותר את זה גם אני"

הוא חשב

אבל הוא לא נשמה קדושה

הוא לא מסוגל,

הוא יחיה את חייו הממוצעים

באבל שקט ויכין סלט..