לא אדע עוד כמוך

    לא אדע עוד כמוך.

   ממרחקים מגדלור בודד אני, מוצב שבור,

   שמוט כתפיים, באיבו שותק אל האובך -

   בזקנותו דומע אל הים העכור.

    לא אדע עוד כמוך. מהבשר חדרת אל תוכי ללא רחמים,

   ואל שנות-נצח איטיות, שורפות אל העתיד,

  ידעתי בשאת זר את הבל פיך על פי, אבוד לעולמים.

שכרון, טירוף הדעת, טרפיכם הוא אני, אביר הכלימה   -

חלומי בז לעצמו, אם לא שקע בך עד אימה.